אני חייבת לנסות להבין את עניין הזוגיות. אני אף פעם לא הייתי במערכת יחסים בריאה, אוהבת ורצינית.
כל פעם שאני קרובה לזה, כשיש עניין עם מישהו, חיבור מטורף, כימיה, מתח מיני - כל החבילה בקיצור, כל פעם מחדש בדיוק באותה נקודה אני נתקפת חרדה ואני עכשיו מנסה להבין למה זה קורה לי, כי אני לא רוצה לוותר על בחורים יותר.
אז אני אנסה להסביר הכי טוב שאני יכולה..
מה שאני מרגישה זה כמו חדר שנסגר עליי ואני לא רוצה להיות בחדר הזה יותר, אני רוצה לחזור לחדר שלי, למיטה שלי, ללבד שאני כל כך מכירה ואוהבת אך מצד שני כל כך לא רוצה להישאר לבד.
יש בי פחד להיות של מישהו. אני אוהבת את העצמאות שלי ואני גאה בה. בזה שאני גרה לבד מפרנסת את עצמי ופשוט בחורה עצמאית וחזקה.
אני מרגישה שאנשים שהם בזוגיות אין להם לאן להתקדם יותר, כי הם בזוג. אני מפחדת שזה ישאיר אותי במקום. אני רגילה להתקדם לבד.
מפחידה אותי המחשבה שאולי אני לא אכיר אף גבר אחר יותר בחיים. מה זהו? נשארים רק עם אחד??
תוקפת אותי מחשבה של מה יקרה אם אני כבר לא ארצה אותו? מה אז אני אעשה? אני אפגע בו. ואני יודעת שזאת מחשבה מאוד "מתנשאת".
אני חושבת שאני מפחדת להיות מספר אחת של מישהו, תמיד הייתי מספר שתיים. ואולי נוח לי איפשהו שם במספר שתיים.
מספר שתיים נהנית מהסקס, מהמחמאות, מפנטזיות והדברים הטובים שיכולים לקרות, ומכל מה שכיף.
מספר אחת היא כבר רצינית. היא שגרה. היא משעממת.
מפחיד אותי להשתעמם.
אלוהים יעזור לי כמה פחדים מציפים אותי, כל פעם כשאני פוגשת מישהו שמוצא חן בעיניי זה קורה לי, גל של פחדים.
אני תמיד בטוחה בעצמי שאני רוצה מישהו רק כשהוא לא שלי. כשהוא יכול להיות שלי אני מחפשת איזה דברים אני לא אוהבת בו.
טוב חפרתי ושפכתי להיום.
יש עצות?!!? מישהו???
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רווקה קשוחה
