רווקה קשוחה בעיר הגדולה

אני כמעט בטוחה שהייתי גבר בגלגול הקודם.

אני כל הזמן חרמנית, אני אוהבת לצוד בחורים, אני לא אוהבת שנשארים לישון איתי אחרי סטוץ כי זה מביא לי את העצבים ובמיוחד אם הוא לרגע חושב שמותר לו להדליק דוד.

כל פעם מחדש שגבר רוצה אותי אני נכנסת ל"מוד" של פיתוי. מחכה מחכה שהוא יתקרב, מחייכת, צוחקת, מושכת, משחררת אנרגיות של חופשיות ושל כיף, זורקת הערות שאני יודעת שיסקרנו אותו, אני רוצה לבדוק אם את הבחור הזה אני יכולה להשיג.

ברגע שהוא מצהיר על רגשותיי כלפיי, או סתם כוונותיו הזדוניות – הוא נתפס.

וברגע שהוא נתפס הלך עליו. אולי אני אשכב איתו, אולי אני סתם אחרמן לו את הצורה ואשאיר אותו לרשות עצמו, אולי אני בכלל לא אשכב איתו.

מה שבטוח אני אחרפן לו את הצורה ולא אהיה ברורה במה אני רוצה, כדי להשאיר את כל האפשרויות פתוחות.

אבל בנקודה הזאת שבה אני יודעת שהוא רוצה אותי יותר ממה שאני רוצה אותו, פשוט יורד לי ממנו. הוא מעצבן אותי.

הוא רגשי, הוא תלותי. אני לא אוהבת את הריח שלו, אני לא אוהבת איך שהוא מנשק ואני לא אוהבת שהוא הולך אחריי כל הזמן!

תעזוב אותי לבד! תהיה גבר! MAN UP!

קח אותי נשק אותי זרוק אותי למיטה ודפוק אותי על הקיר. אל תשאל אותי אם זה טוב לי. ואין צורך להגיד "אני רוצה לראות אותך נהנית", פשוט תגרום לי להנות ואתה תראה את זה.

גברים תמיד מאכזבים אותי כי אני מרגישה שאני יוצאת יותר "גבר" מהם. השליטה תמיד בידיים שלי.

אני מחכה ליום שבו אמצא את היריב הראוי לי. היום שבו לא אהיה בשליטה, היום בו אמצא גבר.