רווקה קשוחה בעיר הגדולה

יש סיבה שאנחנו עובדים כל הזמן. רוב האנשים עובדים רוב הזמן וכך לא באמת משקיעים זמן בעצמם.

ככה התרגלנו לחיות. בגלל זה החגים קשים. בכלל חופשים הם קשים.

נכון, אנחנו מחכים להם כל כך אבל אז כשהם מגיעים אנחנו מכינים אוכל, יושבים עם המשפחה, אוכלים, מפנים ואז מה?

ואז יש לנו זמן לעצמנו. אבל מה אנחנו עושים עם עצמנו?

רואים טלוויזיה, מכינים אוכל, אוכלים וצופים במשהו. אולי קופצים לים. אבל במחשבות? האם אתם לוקחים את הזמן להיות לבד עם המחשבות שלכם? 

זה די מפחיד. כשלא עסוקים בכל דבר אחר נשאר לך רק אתה.

העולם בנוי ככה שאנשים יעבדו ולא יחשבו. אין זמן לחשוב. 

ואז מגיע הרגע הזה שאני יושבת לבד מול המחשב, לבד בבית וחושבת.

ואז מגיעות מחשבות נוראיות של מה אני עושה פה בכלל? אני לא עושה שום דבר חשוב, כל יום הוא אותו דבר.

מדכא.

ואז אני יוצאת מזה, קמה, מכינה משהו לאכול, שמה משהו טיפשי בטלוויזיה וממשיכה עם הזרם.