רווקה קשוחה בעיר הגדולה

קבעתי לי דייט לסקס. הרבה זמן לא הייתי בדייט. והרבה זמן לא היה לי סקס (שלא היה עם עצמי) - אז שתי ציפורים במכה!

דייט לסקס. אני פשוט הוספתי את המילה "דייט" כי אחרת זה נשמע לי יותר מידי סליזי. 

אבל אפילו בחורה כמוני (מה זאת אומרת אפילו? במיוחד!) צריכה סקס! התנזרתי במשך הרבה זמן... לא זוכרת אפילו כמה זמן.. אבל אני די בטוחה שעברתי את השנתיים. למה? לא יודעת. ככה יצא. כי גברים הם חארות והם לפעמים גורמים לי להתייאש.

ועכשיו זה הולך לקרות. מתישהו שבוע הבא.. האמת אני קצת לחוצה. לא בטוחה שאני זוכרת מה עושים. 

אני יודעת שעליי לפתוח רגליים - that much i know.

אני מכירה את הבחור הזה. שכבתי איתו פעם.. פעמיים. היה בסדר. הוא חתיך והוא די חמוד.

האמת שזה די מביך שבעצם הוא הבחור האחרון ששכבתי איתו לפני שנתיים (או משהו, מי סופר?) אבל הוא לא צריך לדעת את זה.

הוא עוד יחשוב שאני אובססיבית אליו או משהו. ואני לא. אני פשוט רוצה לצאת ממעגל ההתנזרות הנמשך הזה.

ומי היה מאמין שקשה לצאת ממנו?? אבל זה קשה אני אומרת לכם! כי אחרי כמה זמן זה די כיף שאין גברים בסביבה, אחרי עוד כמה זמן מתחילים להתגעגע לזה אבל רוצים מישהו מיוחד לא סתם. ואחרי עוד יותר זמן כבר נהיים ממש בררנים, כי למה לי לתת את הבתולין החדשים שלי לסתם איזה בחור לא מיוחד? בקיצור - סרט. בקיצור ויתרתי על לתת את הפרח שלי (בשנית) למר בחור המיוחד והמיוחל שלי.

שמישהו רק יתקע אותי ונגמור עם זה. נחזר למעגל הקסמים.

אני מקווה שאחרי הדייט הלוהט הזה המעברים יפתחו. כן, אמרתי את זה.

יש המלצות? דברים שהתפתחו בתחום הסקס או הדייטים בשנתיים האחרונות? משהו שעליי לדעת?

תודה מראש,

הנזירה.

אני דלוקה על גבר מבוגר ממני. אני בטוחה שכולכם מכירים אותו. גם אני הכרתי אותו לפני שהכרתי אותו.

יש בינינו משהו. אי אפשר להסביר במילים, לפעמים אתה מסתכל על מישהו ומרגיש משהו אחר. יש בינינו ניצוץ.

לא דיברנו על הניצוץ ואני גם לא יודעת אם אי פעם נדבר אבל אני מתרגשת כשאני רואה אותו.

פעם ראשונה שראינו אחד את השניה הוא פנה אליי וברגע אחד כל כך קצר וחולף הרגשתי מן חמימות כזאת של משהו מוכר וטוב.

תפסתי אותו כמה פעמים בודק את החדר שלי בעבודה לראות אם אני שם, לא הייתי בחדר, הייתי מאחוריו. ראיתי אותו מסתכל ובודק.

כמובן שהוא נשוי עם ילדים. כמובן שאני לא יעשה כלום. כמובן שזה מטריד אותי רוב היום.

מטרידה אותי המחשבה שאני לא יכולה לעשות כלום. מטרידה אותי המחשבה שהעובדה הזאת מחרמנת אותי עוד יותר.

מטריד אותי שאני עדיין מוצאת את עצמי נמשכת לגברים לא פנויים. לא דיברנו על זה כבר??? לא היינו על הרכבת הזאת??

איך משנים הרגלים? איך משנים הרגלי משיכה? האם זה אפשרי בכלל? האם אני רוצה גברים לא פנויים כי אני לא פנויה רגשית וזה הכי קל כי זה אסור?

האם אני חופרת לכם עם שאלות מפגרות? על זה אני יכולה לענות. כן.

עד כאן.

כמעט כל בחור שפגשתי או התחלתי לצאת איתו, קיבלתי את אותן התגובות מהחברה הקרובה שלי, החברים ואפילו המשפחה שלי.

התגובה תמיד הייתה בנוסח 'היא תאכל אותו בלי מלח' 'מסכן' או 'נו, הוא כבר משעמם אותך?'

והנה אני חייתי עם עצמי במחשבה שאני כל כך מגניבה, (מגניבה מידי בשביל ביה"ס) חייתי עם עצמי בקטע של 'אני אישה חזקה וקשה להם לעמוד בקצב' 'אני פשוט מפילה אותם לרגליי החלקות' 'אני מגניבה אש' או וואטאבר משהו כזה.

ולאט לאט הבנתי. איזה טיפשה. מגניבה בתחת שלי.

את פשוט מושכת אלייך את הבחורים האלה, את הבחורים שהם פחות "מגניבים" ממך. הבנתם?

אני הולכת על בטוח, אני הולכת על מה שאני יודעת לכבוש. אני בוחרת את הטרף הקל.

את הכאפות, את הבודדים, את החרמנים קשות, את הטיפשים, את המחוייבים ומתפתים בקלות, את האובר-רגישים.

והאמת היא, שאני פשוט מפחדת. אני מפחדת.

והנה הכל ברור עכשיו והגיוני, אני מפחדת להתקרב לבחור שבשבילו כן אצטרך מלח כי אולי הוא יאכל אותי. 

אני מפחדת למשוך אליי בחורים שהם לא מסכנים כי אולי הם לא ירצו אותי.

אני פחדנית ואני מודה בזה. רק היום. מחר אולי אבחר שוב להכחיש. אבל זה כבר אצלי בפנים, ברגע שאתה מבין משהו כזה על עצמך, אתה לא יכול להכחיש יותר.

אז אני עכשיו צריכה לחשוב על זה עוד ועוד, לנבור אל הלילה ואולי רק כשאעשה זאת אוכל לתקן את המגנט שבי ולמשוך אליי בחורים שיכולים לאתגר אותי ואולי כן לאכול אותי ואולי להפוך אותי למסכנה, אבל לפחות אני אנסה ובכך שאנסה ואסתכן יש לי את הסיכוי למצוא מישהו שלא ישעמם אותי, יש לי את הסיכוי למצוא אהבה.