רווקה קשוחה בעיר הגדולה

קבעתי לי דייט לסקס. הרבה זמן לא הייתי בדייט. והרבה זמן לא היה לי סקס (שלא היה עם עצמי) - אז שתי ציפורים במכה!

דייט לסקס. אני פשוט הוספתי את המילה "דייט" כי אחרת זה נשמע לי יותר מידי סליזי. 

אבל אפילו בחורה כמוני (מה זאת אומרת אפילו? במיוחד!) צריכה סקס! התנזרתי במשך הרבה זמן... לא זוכרת אפילו כמה זמן.. אבל אני די בטוחה שעברתי את השנתיים. למה? לא יודעת. ככה יצא. כי גברים הם חארות והם לפעמים גורמים לי להתייאש.

ועכשיו זה הולך לקרות. מתישהו שבוע הבא.. האמת אני קצת לחוצה. לא בטוחה שאני זוכרת מה עושים. 

אני יודעת שעליי לפתוח רגליים - that much i know.

אני מכירה את הבחור הזה. שכבתי איתו פעם.. פעמיים. היה בסדר. הוא חתיך והוא די חמוד.

האמת שזה די מביך שבעצם הוא הבחור האחרון ששכבתי איתו לפני שנתיים (או משהו, מי סופר?) אבל הוא לא צריך לדעת את זה.

הוא עוד יחשוב שאני אובססיבית אליו או משהו. ואני לא. אני פשוט רוצה לצאת ממעגל ההתנזרות הנמשך הזה.

ומי היה מאמין שקשה לצאת ממנו?? אבל זה קשה אני אומרת לכם! כי אחרי כמה זמן זה די כיף שאין גברים בסביבה, אחרי עוד כמה זמן מתחילים להתגעגע לזה אבל רוצים מישהו מיוחד לא סתם. ואחרי עוד יותר זמן כבר נהיים ממש בררנים, כי למה לי לתת את הבתולין החדשים שלי לסתם איזה בחור לא מיוחד? בקיצור - סרט. בקיצור ויתרתי על לתת את הפרח שלי (בשנית) למר בחור המיוחד והמיוחל שלי.

שמישהו רק יתקע אותי ונגמור עם זה. נחזר למעגל הקסמים.

אני מקווה שאחרי הדייט הלוהט הזה המעברים יפתחו. כן, אמרתי את זה.

יש המלצות? דברים שהתפתחו בתחום הסקס או הדייטים בשנתיים האחרונות? משהו שעליי לדעת?

תודה מראש,

הנזירה.

אני דלוקה על גבר מבוגר ממני. אני בטוחה שכולכם מכירים אותו. גם אני הכרתי אותו לפני שהכרתי אותו.

יש בינינו משהו. אי אפשר להסביר במילים, לפעמים אתה מסתכל על מישהו ומרגיש משהו אחר. יש בינינו ניצוץ.

לא דיברנו על הניצוץ ואני גם לא יודעת אם אי פעם נדבר אבל אני מתרגשת כשאני רואה אותו.

פעם ראשונה שראינו אחד את השניה הוא פנה אליי וברגע אחד כל כך קצר וחולף הרגשתי מן חמימות כזאת של משהו מוכר וטוב.

תפסתי אותו כמה פעמים בודק את החדר שלי בעבודה לראות אם אני שם, לא הייתי בחדר, הייתי מאחוריו. ראיתי אותו מסתכל ובודק.

כמובן שהוא נשוי עם ילדים. כמובן שאני לא יעשה כלום. כמובן שזה מטריד אותי רוב היום.

מטרידה אותי המחשבה שאני לא יכולה לעשות כלום. מטרידה אותי המחשבה שהעובדה הזאת מחרמנת אותי עוד יותר.

מטריד אותי שאני עדיין מוצאת את עצמי נמשכת לגברים לא פנויים. לא דיברנו על זה כבר??? לא היינו על הרכבת הזאת??

איך משנים הרגלים? איך משנים הרגלי משיכה? האם זה אפשרי בכלל? האם אני רוצה גברים לא פנויים כי אני לא פנויה רגשית וזה הכי קל כי זה אסור?

האם אני חופרת לכם עם שאלות מפגרות? על זה אני יכולה לענות. כן.

עד כאן.

את הבחור החדש הכרתי בעבודה. הוא היחיד שפנוי שם. כולם עם חברות, נשים ילדים או סתם הומואים.

החלטתי עם עצמי שאנחנו יכולים להינות ביחד ולהפיג את השעמום. ניסיתי הרבה זמן להתקרב אליו אבל ללא הצלחה. נתקעתי בקיר. המבטים לא עשו את העבודה. החלטתי לקחת את העיניינים לידיים (כמו תמיד עם הגברים הקוקסינלים של היום) ורמזתי בבוטות: "אנחנו יכולים לבדר אחד את השני". העיניים שלו נפתחו וראיתי את הניצוץ בעיניים. אחרי כמה דקות הוא ביקש את הטלפון שלי ואותו סופש הוא כבר היה אצלי בבית. שנינו ידענו בשביל מה התכנסנו כאן היום. דיברנו צחקנו שתינו ואז שכבנו. המגע שלו היה נעים, חם וטוב. זה חסר לי. הסקס היה בסדר. לא ראיתי שום כוכבים אבל היה לי כיף להעביר את הזמן עם מישהו. שבוע אחרי זה נפגשו שוב. שוב היה כיף, שוב שתינו, שוב הסקס היה בסדר. אבל היה חסר לי משהו. ישבתי עם המחשבות שלי וניסיתי להבין. ואז הבנתי. אני לא מתאהבת בו. תמיד כשאני עם גבר חלק ממני מתאהב בו וזה מה שגורם להמשך היזיזיות לעבוד, להיות מעניינת. 

אני לא מתאהבת בו וזה מוזר לי. נראה לי שהתבגרתי קצת, אני כבר לא נופלת על כל גבר שמזיין אותי. 

אני והבחור החדש מהעבודה לא נחזיק הרבה זמן. כי אין מה שיחזיק את זה, כן הוא מנשק ממש טוב ונוגע ממש ממש טוב אבל גם במערכת יחסים הכי סליזית שהייתה לי (ואלוהים היקר יודע שהיו לי), היו לי רגשות. היה בי משהו שקיווה שהבחור יתאהב בי נואשות וירצה אותי לעצמו, לא רק בגלל הסקס. פה לא קורה לי כלום. כלום.

לא נורא, עד הבחור הבא.