רווקה קשוחה בעיר הגדולה

אני דלוקה על גבר מבוגר ממני. אני בטוחה שכולכם מכירים אותו. גם אני הכרתי אותו לפני שהכרתי אותו.

יש בינינו משהו. אי אפשר להסביר במילים, לפעמים אתה מסתכל על מישהו ומרגיש משהו אחר. יש בינינו ניצוץ.

לא דיברנו על הניצוץ ואני גם לא יודעת אם אי פעם נדבר אבל אני מתרגשת כשאני רואה אותו.

פעם ראשונה שראינו אחד את השניה הוא פנה אליי וברגע אחד כל כך קצר וחולף הרגשתי מן חמימות כזאת של משהו מוכר וטוב.

תפסתי אותו כמה פעמים בודק את החדר שלי בעבודה לראות אם אני שם, לא הייתי בחדר, הייתי מאחוריו. ראיתי אותו מסתכל ובודק.

כמובן שהוא נשוי עם ילדים. כמובן שאני לא יעשה כלום. כמובן שזה מטריד אותי רוב היום.

מטרידה אותי המחשבה שאני לא יכולה לעשות כלום. מטרידה אותי המחשבה שהעובדה הזאת מחרמנת אותי עוד יותר.

מטריד אותי שאני עדיין מוצאת את עצמי נמשכת לגברים לא פנויים. לא דיברנו על זה כבר??? לא היינו על הרכבת הזאת??

איך משנים הרגלים? איך משנים הרגלי משיכה? האם זה אפשרי בכלל? האם אני רוצה גברים לא פנויים כי אני לא פנויה רגשית וזה הכי קל כי זה אסור?

האם אני חופרת לכם עם שאלות מפגרות? על זה אני יכולה לענות. כן.

עד כאן.

כמעט כל בחור שפגשתי או התחלתי לצאת איתו, קיבלתי את אותן התגובות מהחברה הקרובה שלי, החברים ואפילו המשפחה שלי.

התגובה תמיד הייתה בנוסח 'היא תאכל אותו בלי מלח' 'מסכן' או 'נו, הוא כבר משעמם אותך?'

והנה אני חייתי עם עצמי במחשבה שאני כל כך מגניבה, (מגניבה מידי בשביל ביה"ס) חייתי עם עצמי בקטע של 'אני אישה חזקה וקשה להם לעמוד בקצב' 'אני פשוט מפילה אותם לרגליי החלקות' 'אני מגניבה אש' או וואטאבר משהו כזה.

ולאט לאט הבנתי. איזה טיפשה. מגניבה בתחת שלי.

את פשוט מושכת אלייך את הבחורים האלה, את הבחורים שהם פחות "מגניבים" ממך. הבנתם?

אני הולכת על בטוח, אני הולכת על מה שאני יודעת לכבוש. אני בוחרת את הטרף הקל.

את הכאפות, את הבודדים, את החרמנים קשות, את הטיפשים, את המחוייבים ומתפתים בקלות, את האובר-רגישים.

והאמת היא, שאני פשוט מפחדת. אני מפחדת.

והנה הכל ברור עכשיו והגיוני, אני מפחדת להתקרב לבחור שבשבילו כן אצטרך מלח כי אולי הוא יאכל אותי. 

אני מפחדת למשוך אליי בחורים שהם לא מסכנים כי אולי הם לא ירצו אותי.

אני פחדנית ואני מודה בזה. רק היום. מחר אולי אבחר שוב להכחיש. אבל זה כבר אצלי בפנים, ברגע שאתה מבין משהו כזה על עצמך, אתה לא יכול להכחיש יותר.

אז אני עכשיו צריכה לחשוב על זה עוד ועוד, לנבור אל הלילה ואולי רק כשאעשה זאת אוכל לתקן את המגנט שבי ולמשוך אליי בחורים שיכולים לאתגר אותי ואולי כן לאכול אותי ואולי להפוך אותי למסכנה, אבל לפחות אני אנסה ובכך שאנסה ואסתכן יש לי את הסיכוי למצוא מישהו שלא ישעמם אותי, יש לי את הסיכוי למצוא אהבה.

וממש כמו בסרט דרמטי סוחף דמעות, אני לא מבדילה יותר בין מציאות לדמיון.

מצאתי את עצמי היום בורחת עם המחשבות שלי לעולם אחר, כשלרגע התעוררתי אמרתי לעצמי, את לא מבדילה יותר בין דימיון למציאות! צאי מזה!
אני חרמנית אש, כל אחד שקורא את הבלוג שלי יודע. עברה כמעט שנה מאז שהחלטתי שסטוצים לא עושה לי טוב יותר. אני צריכה להתרכז בעצמי ולמצוא אהבה.

אהבה =סקס טוב.

סטוץ=סקס שאת לא גומרת / סקס שאת מתחרטת עליו / נגעלת ממנו / לא זוכרת כלום / נשבר לך הלב

ועכשיו, 8 חודשים שאני בתולה תמימה, פתאום כל אחד נראה לי אופציה טובה. טובה? אפילו מצויינת הייתי אומרת.
מה איתי מה איתי מה איתי? לא יודעת למה, לא יודעת איך איך ומה? רק רוצה שמישהו יזיין אותי.
אני בדרך כלל לא מדברת גסויות. אבל אני פאקינג חרמנית שזה מטורף. מישהו אחר היה כבר מזמן מת. בפסח כבר.

אז יש את סשה מהעבודה שלי, שהוא גבר נאה. סביר. 30+, נחמד. לא יותר מזה. אני חמה עליו. בונה סיפורים בראש איך הוא יכול להפתיע אותי בסקס מטורף.

יש את המנקה בעבודה. הוא בטח מסודן או משהו כזה. ואני מוצאת את עצמי תוהה כמה גדול הזין שלו. האם מה שאומרים נכון? האם הוא יזעזע את עולמי?

אבל אז אני יוצאת לעשן סיגריה. מתרכזת בנקודה רחוקה. מחייכת לעצמי ונאנחת.

זה לא מה שאני רוצה יותר. אני לא רוצה זיון על הקיר כשהבגדים עוד עליי עם איזה סשה שאין לי מושג איפה הוא גר ולו אין מושג מה המספר טלפון שלי, וגם כנראה לא אכפת לו.

אני לא רוצה לחזור שיכורה הביתה ולשלוח הודעה של איפה אתה לאיזה יזיז, לחכות לו באמצע הרחוב, הוא יאסוף אותי עם האופנוע שלו. כל הדרך נתחבק. נגיע אליו הביתה, הוא לא יספיק לקרוע ממני את הבגדים כי אני כבר אתפשט במדרגות בדרך לדירה שלו, הוא יזיין אותי כמו שאני אוהבת ואני סוף סוף אשבור את צום החרמנות שלי. הוא יציע לי להישאר לישון איתו מטוב לב, אבל הוא לא באמת ירצה, אף אחד לא רוצה לישון עם הסטוץ. אני אשאר לישון רק כי אני מתה מעייפות ואין לי כח אפילו לשים תחתונים. אני אקום בבוקר, אלך הביתה כשיוצא ממני שובל של סירחון מסקס של אתמול. והנה נשבר לי קצת הלב.

אני כבר לא בנויה לסטוצים.

אני רוצה זיון על הקיר כשהבגדים עוד עליי ואחר כך לשבת ולצחוק על זה.

אני רוצה להיות שיכורה מתה ולהזדיין כל הלילה, להישאר לישון ולאכול ארוחת בוקר ביחד.

נראה לי שזאת אורגזמה שנשארת יותר. אני לא יודעת, ככה לפחות אני מדמיינת את זה.