שני דברים למדתי:
1. לא הולכים לחתונה עם עקבים של "טוגו"
2. לא קונים נעל בשום צורה, צבע, עקב או מבצע מפתה ב"טוגו". נקודה.
אז הייתי בחתונה והרגשתי כמו בסרט מד"ב שכולם זומבים ואף אחד לא רואה שמשהו לא בסדר חוץ ממני.
זה רק אני או שהחתונות היום מגוחכות?
הכלה נראתה מבועתת מכל האנשים שהיא לא מכירה ולעולם לא תכיר, החתן נראה מסטול ממשהו,
האורחים נראו משועממים ועייפים ואני נראיתי מזועזעת (חוץ מהעובדה כמובן שנראיתי אש).
החופה הייתה כל כך טכנית, כן הרב היה נחמד וזרק בדיחה פה ושם, שר שירים ואלוהים יודע איך כולם יודעים את המילים אבל אני עמדתי שם
וחשבתי לעצמי, הייתי בסרט הזה כבר.
הטקס פרימיטיבי, קר ומתוכן היטב, הכלה לא מוציאה מילה מהפה בזמן שהחתן רק חוזר אחרי משפטים כמו רובוט.
איפה הרומנטיקה? איפה ההבטחות שאתם נותנים אחד לשני עם הטבעות האלה? איפה התשוקה והאהבה לעזאזל??
בשביל מה התכנסנו פה היום? על מה אנחנו מסתכלים? על עוד גבר אדיש ששובר כוס מצופה בנייר כסף?
הקטע הוא שבזמן שכולם ב"קהל" נראו מרוגשים עד דמעות אני דפקתי מן מבט כזה של "וואט דה פאק"?
מה מרגש פה לעזאזל? הבחור עם המצלמת וידאו שמסתיר לי את הכלה? או האנשים שמאחוריי שריכלו על האחים של הכלה, מי השמינה ומתי היא תתחתן כבר?
אין לי ביקורת על החתן והכלה, אני בטוחה שהם אוהבים אחד את השני (או פשוט גרים ביחד מספיק זמן ולא רוצים לפרק את החבילה, כלומר לחפש דירות בתל אביב במצב של היום)
והם פשוט עושים מה שמצפים מהם, מנות פתיחה, חופה, ריקוד ראשון, אוכל, ריקודים והמון צלמים שמסתובבים בין הרגליים, מציקים לכולם וגורמים להרגשה לא נוחה.
זה כמו לראות שידור חוזר של גמר האח הגדול, יוצרים אצלך התרגשות מזויפת וכפויה, זה צפוי,
זה שעמום אחד גדול ומס הכנסה בסוף דופק את כולם.
אנשים, אם מצאתם את מי שאתם מאמינים שאתם רוצים לראות אותו כל בוקר וללכת לישון איתו כל לילה,
או לפחות לכמה שנים הקרובות, ואתם רוצים להתחתן..
תעשו לי טובה ותעשו מאמץ, אל תזרקו סתם כסף ואל תזמינו סתם אנשים.
תראו את האהבה שלכם לעולם, אם זה רק שניכם, אם זה מול חברים קרובים ומשפחה
וגם אם זה מול 500 מוזמנים שאתם לא מכירים.
בחייאת, תעשו מאמץ.
זאת אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רווקה קשוחה
