רווקה קשוחה בעיר הגדולה

זהו עשיתי את זה. כבשתי את תל אביב, מצאתי דירה. יותר נכון תל אביב כבשה את חשבון הבנק שלי.

אבל מה לא עושים בשביל קצת פרטיות בעיר הכי רועשת בארץ?

זה נורא מצחיק שאני אוהבת את הרעש של תל אביב ואת זה שהכל פתוח והכל קרוב ויש מלא אנשים אבל כמובן שחיפשתי (כמו כולם) דירה עורפית. פאקינג שלושה חודשים חיפשתי, יצאה לי הנשמה!! ממש נכנסתי לדיכאון מזה. אבל היו מי שהחזיקו אותי והציפו אותי במחשבות חיוביות, זה נשמע קיטשי אבל זה מה שהחזיק אותי, להמשיך להגיד יהיה בסדר ויש דירה שמחכה לך. באמת שכבר איבדתי תקווה וכל פעם הרמתי את עצמי מחדש ושרתי ברקע את TRY AGAIN של אליה.

אז זהו בקרוב אני יעבור ואוכל להתחיל מחדש. מקום משלי.

זה מרגש, זה צעד מאוד בוגר ועצמאי ואני כבר מחכה לזה. זה כאילו אמיתי. תמיד שהייתי קטנה פינטזתי שאני אגור בדירה בתל אביב ואחיה ככה חיים מרגשים, אצא ואכיר אנשים ושתייה ומסיבות וגברים וחברות וצחוקים ובית קפה בשישי בבוקר ועבודה שאני אוהבת.

אבל לא באמת הצלחתי להבין איך עושים את זה כל זה.. ועכשיו אחרי שכבר הבנתי איך עושים את כל זה אני עוברת לצעד הבא שהוא מאוד חשוב מבחינתי, בית משלי. אמנם זאת דירה של חדר וחצי (עורפית!) אבל מבחינתי זה בית, זה המקום שלי ורק שלי.

תם עידן השותפים. אלוהים כמה סבלתי. גם נהניתי כן? אפילו מאוד. אבל בעיקר סבלתי. רעש, לכלוך, רעש, דפיקות דלת באמצע הלילה של מישהו חוזר שיכור, רעש, דפיקות שהן לא של דלת אבל כן של מישהו שיכור והרבה מאוד רעש ולכלוך בסך הכל.

אז זה נורא כיף לפעמים שיש איתך אנשים בבית ושיש עם מי לדבר ולשבת אחרי יום ארוך בעבודה אבל זה גם כיף שלא :)

אני מרגישה שזה הצעד שלי לחיים החדשים שלי, בוגרים יותר, פרטיים יותר ורגועים יותר (כי אפשר לישון בלילה בלי דפיקות ואם יש דפיקות אז זה מבחירה שלי - וכדאי שהן יהיו טובות!)

אוהבת ומתרגשת,

הרווקה.

וואוו אלוהים למצוא דירה זה קשה.

אין דירות. והדירות שיש.. מתאימות לחתול. חתול קטן. גור חתולים.

מה זה?? לאנשים אין בושה. הם מבקשים סכומים עצומים על חצי חדר שיש שם מקום או למיטה או לשולחן.

אההה (אנחה ממורמרת)

טוב. אני מפשילה שרוולים ברגע זה ממש וממשיכה לחפש ולחפש. בסוף אני אמצא. אני אמצא דירה מהממת בדיוק כמו שאני רואה בראש שלי.

ואז רק אז אוכל להודיע לשותפים היקרים שלי שאני עוזבת. אני כל כך רוצה לראות את ההבעה על הפרצוף שלהם כשהם יבינו שאני לא מתכוונת להמשיך לנקות אחרים ולהמשיך לסבול את הבלאדן שלהם ואת הרעש שלהם והכי גרוע - את הבני זוג שלהם.

אם גם ככה החבר של השותפה שלי נמצא אצלנו 5 ימים בשבוע - אז למה שהוא לא ישלם את השכר דירה שלי?

בקיצור, אני בתקופת מעבר. צקופת החלטות ואני אוהבת את זה אבל אלוהים זה קשה. כל השבוע האחרון ישנתי איזה 10 שעות כל לילה מרוב עייפות וחוסר אנרגיות. אבל אני מאושרת. קצת מפוחדת חייבת להודות אבל פחד טוב שהופך להתרגשות. זה צעד גדול לעבור לגור לבד ואני יודעת שזה יעשה לי טוב.

אני לא יבלה את הימים עצבנית ואת הלילות... גם עצבנית. זאת דרך חדשה, זאת דירה חדשה עם הדברים שלי והבגדים שלי שאף שותפה לא לוקחת ולא מחזירה, או יותר נכון מחזירה פשוט לארון שלה. בלי כלים מלוכלכים שיושבים בכיור ימים על גבי ימים.

והכי חשוב - שקט.

שקט זה טוב.

שיהיה אחלה חמישי לכולם!!

טוב. הזזתי את החדר. עכשיו יש לי הרבה יותר שקט. זה עבד. לא שמעתי אנחות בלילה. ותאמינו לי שהיו.

אבל אני עדיין רוצה לעבור לגור לבד.

אתמול. יום שישי. שתיתי בקבוק יין מבעבע (טעים ממש) ראיתי סרט תקופתי מפגר ולא מעודד עם רייף פיינס (וכל הזמן ראיתי את וולדמורט בזווית העין) שבו כמובן הוא לא מוצא אהבה. הוא מוצא. אבל הוא לא זוכה בה.

ונרדמתי ב12. ממש סינדרלה. או יותר נכון נשמע כמו רווקה ממורמרת. אבל ממש לא. ישנתי איזה 13 שעות והייתי צריכה את זה.

קמתי כמו חדשה בחדר חדש. שלחתי כבר קורות חיים ואני בהחלט נרגשת להתחיל פרק חדש בחיים שלי. לעבוד במקום חדש ומאתגר, להרוויח מלא כסף וכמובן לעבוד לגור בדירה מהממת לבדי. דירה נקייה. רק אני אוריד את הזבל אבל הוא יהיה הזבל שלי.

אין לי הרבה מה להגיד. אני מוכנה לשבוע חדש.

טוב אני מסיימת את הפוסט הזה כשפינק פלויד ברקע. הפיינל קאט הוא האהוב עליי.

שיהיה לכולם שבת כיפית ורגועה.