רווקה קשוחה בעיר הגדולה

זה קורה לי כשאני מתרגשת ממש. בבוקר זה קרה לי כשקראתי על המחאה המדהימה ועכשיו זה קרה לי רק כי שמעתי שיר וקפצתי ורקדתי בחדר כמו שבא לי וכמו שלא עושים מול אף אחד. כמו רוק סטאר.

ואז אני אומרת לעצמי, למה? למה אני לא יכולה להשיג יותר בחיים מהממוצע? למה לימדו אותנו שלקרוע את התחת כל יום בעבודה להכיר בחור נחמד ולהקים משפחה זה מה שעושים בחיים? למה לא עושים יותר מזה? אני מעריצה את האנשים שנמצאים באוהלים עכשיו, פשוט מעריצה.

אני מדברת גם על דברים קטנים. למה שאני לא אטוס לפריז רק כדי לתפוס הופעה של הצ'ילי פפרס או אפילו אטוס ללאס וגאס לסוף שבוע מטורף של הימורים סקס ואולי איזה חתונה מהירה? ואז כמובן גם ביטול חתונה - היי, מה זה חתנוה בלי ההכנות?

למה שאני לא יפיק סרט דוקומנטרי על מה שמעניין אותי? למה שאני לא אעשה יותר מסתם לקום כל בוקר ללכת לעבודה לחזור מותשת להכין אוכל למחר לצאת עם הכלבה וללכת לישון? למה? כי זה דורש אומץ ואמונה בעצמך.

אני רוצה את הדברים האלה. אני רוצה לעשות מעבר. אני רוצה לעשות משהו שיזכרו אותי אני רוצה שישאלו לדעתי. אני רוצה לדעת שהייתי מישהי חשובה בשביל אנשים אחרים, הם ראו אותי בקליפ או קראו את הטור שלי בעיתון או אולי סתם עברו בבלוג הזה וזה עשה להם משהו, הם קמו והחליטו ללכת על זה.

חייב להיות בחיים יותר מזה. חוץ מזה שאני גם כל כך נטולת סקס שזה כבר הגיע לשלב של הרהורים ושאלות קיום.

אז או שתציעו לי פה רעיונות לביטוי עצמי או שתכירו לי בחור מדהים. עדיף עם בית במצב של היום.

כשאני חושבת על חברויות אני מסתכלת על גברים ועל נשים, כמה אנחנו שונים.

לנשים יש חברות, לרוב חברה אחת טובה ונאמנה. אם תסתכלו למשל בחתונות תמיד תראו שלאישה יש חברה אחת קרובה שצמודה אליה כל הערב וכמה במעגל רחוק יותר לעומת החתן שהוא מוקף בגברים באופן שווה.

אז לי גם יש חברה אחת טובה מאוד והיא יודעת הכל עליי, החל מהסקס הראשון ועד לכמה תשלומים פרסתי את הרכישה האחרונה שלי.

זה טבעי וזה פשוט מה שאנחנו עושות - משתפות. אנחנו שואבות מזה אנרגיות.

כמובן שלפעמים זה סתם מהסיבה הכי מטומטמת - אנחנו פשוט אוהבות לדבר. פיזית.

החברה הכי טובה שלי תמיד תדע איפה אני ומה עשיתי היום ומה אני עושה ברגעים אלו ממש ומתי חזרתי מהעבודה והכי חשוב - מה אכלתי היום.

כשאני מנסה להסתכל על כל הסיטואציה הזאת ממבט עליון זה נראה לי מגוחך לחלוטין. זה כמו להיות נשואה רק בלי הסקס.

אצל גברים זה אחרת. יש חברים וגם חברים טובים מאוד, אבל יש גבולות. אין להם את הצורך הזה בשיתוף.

החברים של חבר שלי לשעבר לא יודעים המון דברים עליו או על המערכת יחסים שהייתה לנו וזה הפתיע אותי מאוד.

כמובן שהדבר הראשון שחשבתי זה להיעלב בקטע של 'לא אכפת לך ממני אז לא דיברת עליי?'

אבל הבנתי שכנראה גברים אוהבים לשמור לעצמם ואני מעריכה את זה וככל שאני חושבת על זה זה נראה לי הרבה יותר בריא.

אני בכלל בחודש האחרון מנסה את השיטה הזאת ואני די מחבבת אותה. אני מרפה קצת. פחות נשואה יותר רווקה.

ואני חייבת לשתף אתכם, (אני עדיין אישה) אני נורא נהנית מזה, יש משהו מאוד נחמד וחמים בלשמור דברים לעצמך.

פתאום אמרתי לעצמי, 'היי זה קרה לי ואני יכולה לשמור את זה לעצמי רק ביני לביני' - כמה כיף וסודי מצידי.

למרות שאני לא עובדת על אף אחד כן? מספיק שמישהו מסתכל עליי מוזר בדרך לעבודה וכמובן שחברתי הטובה תדע על כך למרות שזה כל כך לא חשוב, אבל היי יש גבול כמה אני יכולה לשמור לעצמי.

כנראה שזה בטבע שלי

זהו עשיתי את זה. כבשתי את תל אביב, מצאתי דירה. יותר נכון תל אביב כבשה את חשבון הבנק שלי.

אבל מה לא עושים בשביל קצת פרטיות בעיר הכי רועשת בארץ?

זה נורא מצחיק שאני אוהבת את הרעש של תל אביב ואת זה שהכל פתוח והכל קרוב ויש מלא אנשים אבל כמובן שחיפשתי (כמו כולם) דירה עורפית. פאקינג שלושה חודשים חיפשתי, יצאה לי הנשמה!! ממש נכנסתי לדיכאון מזה. אבל היו מי שהחזיקו אותי והציפו אותי במחשבות חיוביות, זה נשמע קיטשי אבל זה מה שהחזיק אותי, להמשיך להגיד יהיה בסדר ויש דירה שמחכה לך. באמת שכבר איבדתי תקווה וכל פעם הרמתי את עצמי מחדש ושרתי ברקע את TRY AGAIN של אליה.

אז זהו בקרוב אני יעבור ואוכל להתחיל מחדש. מקום משלי.

זה מרגש, זה צעד מאוד בוגר ועצמאי ואני כבר מחכה לזה. זה כאילו אמיתי. תמיד שהייתי קטנה פינטזתי שאני אגור בדירה בתל אביב ואחיה ככה חיים מרגשים, אצא ואכיר אנשים ושתייה ומסיבות וגברים וחברות וצחוקים ובית קפה בשישי בבוקר ועבודה שאני אוהבת.

אבל לא באמת הצלחתי להבין איך עושים את זה כל זה.. ועכשיו אחרי שכבר הבנתי איך עושים את כל זה אני עוברת לצעד הבא שהוא מאוד חשוב מבחינתי, בית משלי. אמנם זאת דירה של חדר וחצי (עורפית!) אבל מבחינתי זה בית, זה המקום שלי ורק שלי.

תם עידן השותפים. אלוהים כמה סבלתי. גם נהניתי כן? אפילו מאוד. אבל בעיקר סבלתי. רעש, לכלוך, רעש, דפיקות דלת באמצע הלילה של מישהו חוזר שיכור, רעש, דפיקות שהן לא של דלת אבל כן של מישהו שיכור והרבה מאוד רעש ולכלוך בסך הכל.

אז זה נורא כיף לפעמים שיש איתך אנשים בבית ושיש עם מי לדבר ולשבת אחרי יום ארוך בעבודה אבל זה גם כיף שלא :)

אני מרגישה שזה הצעד שלי לחיים החדשים שלי, בוגרים יותר, פרטיים יותר ורגועים יותר (כי אפשר לישון בלילה בלי דפיקות ואם יש דפיקות אז זה מבחירה שלי - וכדאי שהן יהיו טובות!)

אוהבת ומתרגשת,

הרווקה.