|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 בנאלי כמו רוטב צ'ילי מתוק
באמת שלא חסרים דברים מיותרים או בנאליים מסביבנו. כדי להקל לכולנו על החיים, מצורפת בזאת ה"שיט-ליסט" של כל מה שהיינו שמחים להפסיק לראות, לשמוע, לאכול או לשתות:
שליש בירה. כי זה לא רק נגמר ב-2 שלוקים, זה גם לא משתלם כלכלית.
פרגיות. כי אפילו אם תזמינו שניצל אתם תצאו יותר מקוריים.
דברים בטעם תפוז. כי ליד זה אפילו פסיפלורה נראה כמו טעם מקורי.
דברים בטעם לימון. אתם לא תאכלו לימון ככה סתם, נכון? אז למה דברים בטעם הזה כל כך נפוצים?
אוטו-טיון. כי כשמגזימים איתו, עדיף לשמוע את 'מקרנה' בלופ עד המוות.
קאברים. כי היחס שלהם מול חומרים מקוריים כבר נהיה ממש מדאיג.
שירי אהבה. אפשר מדי פעם, אבל רבאק, תזכרו שיש עוד נושאים בעולם.
עסקים שכדי לחסוך בכסף פותחים רק קופה/עמדה אחת. כי בתור מישהו שהולך לשלם לכם כסף, לפחות אל תתנו לי לחכות.
סודוך. תסלחו לי כל שומרי הכשרות, אבל טוסט נקניק ללא גבינה הוא מוצר מיותר.
טבריה. מישהו עוד מעיז לקרוא לה 'עיירת נופש' או 'מקום לגיטימי'?
אילת. מזל, מאז שלא נוסעים יותר לסיני, אפילו לעבור דרכה כבר לא צריך.
חולון. כי רק תחשבו כמה זמרי מזרחפופ היו נחסכים מאיתנו אם היא לא היתה קיימת.
תל אביב. כי היא מכוערת, סנובית, רעה ויקרה, ודווקא בה תקעו 90% מהפאבים והמסעדות.
שנות ה-80. כל מה שרע בתרבות ובמוזיקה מרוכז בעשור אחד של מתיקות יתר עד כדי בחילה.
שנדי. כל מה שרע בשנות ה-80 מרוכז במשקה אחד. בירה+מתוק זה שילוב מזעזע. נקודה.
בירות מתוקות. כי בירה צריכה להיות מרה! רוצות מתוק? תשתו בריזר או קוקטיילים.
וודקה פרימיום. כי וודקה זה לא וויסקי, ואין שום סיבה להשקיע בה יותר מ-60 ש"ח לבקבוק.
שיבאס. וויסקי בינוני עם תג מחיר פלצני במיוחד, שמשום מה ערסים מאוד אוהבים.
טובלרון. יחד עם השיבאס שמעליו, מנצח בקטגוריית המוצר הכי בנאלי שאפשר להביא מהדיוטי-פרי.
וודקה רדבול. כי רק בישראל הזוועה הזו תפסה כל כך חזק, אניני טעם שכמונו.
פאבים שאין בהם גולדסטאר מהחבית. אבסורדי משהו, אבל בגלל המונופול של קוקה-קולה כולנו צריכים להתפשר.
אירופה הקלאסית. כי אפילו את המערב הנפלא של אירופה הצליחו להפוך לבנאלי, והכל בזכות…
טיולים מאורגנים. כי אם אתה מתחת לגיל 60 ועושה את זה, משהו בך מקולקל מהיסוד.
חורשת טל. לנסוע לצפון ולהרגיש על אי-תנועה.
בקעת אונו. לגור במרכז ולהרגיש בדרום.
קופנגן. בואו נטוס שלוש עשרה שעות כדי לשחק שש-בש, לשמוע מזרחית ולאכול שניצל של אמא, לא?
בלאק בר בורגר. כי איך שהם פתחו עוד סניפים, ההמבורגרים איבדו את הטעם.
סושי צמחוני. כי זה בדיוק כמו להזמין המבורגר, להוציא ממנו את הקציצה ולאכול.
תרגומי שמות של סרטים. למשל, מה לעזזל חשבתם כשתרגמתם את 'האנגאובר' ל'בדרך לחתונה עוצרים בווגאס'?
קרלסברג. כנראה שזו הבירה הטובה בעולם (לשמש כמי אסלה בתקופת בצורת).
קבוקים. כי אני לא מכיר נשנוש יותר דוחה ומצמיא מזה.
אוואטר. בלון תלת-מימדי שנופח הרבה מעבר לשווי האמיתי שלו.
בולגריה. כי הקונוטציה הראשונה שעולה בראש היא 'כשר פרווה'.
מים בטעמים. נוזל שמיועד לאנשים שהולכים לדיאטניות, אבל אפילו דיאטניות לא ממליצות עליו.
גינס. תשתו אותה פעם אחת באירלנד ותראו איך אתם לא נוגעים יותר בגירסה הישראלית שלה.
טלויזיה. כי אם יש לך יכולת פיזית או שכלית להוריד תכנים מהאינטרנט, אין לך צורך בתרמית הזו.
תוכניות ריאליטי. לא מעניין אותי מה הסיבה שבגללה אתם רואים את זה. זה טלנובלות בלי תסריטאים!
ערוץ 24. תגידו, זה לא היה אמור להיות ערוץ של מוזיקה?
סרטים על לבנון/ערבים/הומואים/חרדים/תל אביבים. נראה אתכם עושים פעם אחת סרט על ישראלים רגילים!
סרטי אימה. כי ז'אנר שבו בקושי 5% מהסרטים הם לא גרועים, הוא לא ז'אנר ראוי.
מזרחפופ. דרבוקות, כינורות, לחנים עממיים. עד פה נסבל. אבל המילים, אוי המילים.
מוזיקה שמתחילה סתם כך. בלי שביקשת, תוך כדי שיטוט באינטרנט, בגלל שמישהו היה יותר מדי גרידי.
קומדיות רומנטיות. אפילו הבחורות הכי קיטשיות מתחילות להבין שמישהו מזלזל באינטיליגנציה שלהן.
מכוניות בצבע אפור מטאלי. בנאלי רצח, אבל נראה לי שכבר קשה להשיג מכוניות בצבע אחר.
כלבים קטנים. הם צווחנים, פחדנים ומפונקים. בדיוק ההיפך מחברו הטוב של האדם, כלב הבית הגדול.
דברים שאמורים להיות חלביים, אבל כשרים פרווה. כי יש גבול לכל תעלול.
רוטב צ'ילי מתוק. הטעם שלו מזעזע, אין קשר בינו לבין פלפל צ'ילי, אבל העיקר דוחפים אותו לכל מקום.
 שלא תתנו ללוק היוקרתי להטעות אתכם...
| |
זן ואמנות הריסת המזון
פולניות וצה"ל. לכאורה, דברים שלא ממש קשורים זה לזה. עד שזה מגיע לשתי בעיות עיקריות:
1. כאבי ראש לגברים
2. אוכל
את הבעיה הראשונה עוד אפשר איכשהו לפתור באמצעים מלאכותיים - אופטלגין, פטור משירות או גירושין.
אבל הבעיה השנייה היא סוגיה הרבה יותר מורכבת, ששורשיה נעוצים באמנות עתיקת יומין שעברה מדור לדור, ולצערם הרב של רבים, הגיעה גם אלינו. מדובר באמנות הכשל הקולינרי, או בשמה המלא: אמנות לקיחת חומרי גלם סבירים, ויצירת מאכלים נטולי כל טעם במקרה הטוב, או דוחים לאללה במקרה הקצת פחות.
אומרים שצריך טאץ' מיוחד כדי ליצור מאכלים מעולים. ובאמת, למרות מה שאמר השף המת ההוא מ'רטטוי', לא כל אחד נולד להיות שף. אבל זה גם עובד בכיוון השני: צריך באמת טאץ' מיוחד כדי לקחת חומרי גלם טובים ולהפוך אותם למשהו ש'מנה חמה' נראית יותר אטרקטיבית ממנו.
כל מי שנכנס אי פעם לחדר אוכל צה"לי שאינו מקומבן כהלכה יודע על מה אני מדבר: האמנות שבלקיחת פסטה, למשל, והגשתה מבושלת עד מוות עם רוטב לא ברור של פפריקה ושמן. רוצים עוד? תפוחי אדמה ברוטב זרחני, אורז אדום ברמת יובש של הנגב וסביבתו, וטבעות עוף מעובד עם חתיכות ציפורניים ושלל הפתעות.
אבל מה כבר אפשר לצפות מגוף שכל תפקידו הוא להסב לך סבל במשך שלוש שנים יקרות? אני לא מצפה שבתחום הזה הוא יטיב עמי, אבל לשמחתי הצבא נגמר אי שם לפני מספר שנים, ואני לא זוכר ממנו הרבה מעבר לאותן זוועות קולינריות ושלל פקידות תפוחות עכוז.
אבל רבאק, להזמין אנשים לארוחות חגיגיות ולהגיש להם כזה אוכל? על זה עוד לא שמעתי, עד שהוזמנתי.
אחד מהדודים שלי אזר אומץ והתחתן עם פולנייה. לא עבר הרבה זמן עד שהגיע היום הגורלי: ארוחת חג אצלהם בבית.
בעודנו מתיישבים החלו להגיע לשולחן מיני סלטים. לכאורה, המבחר היה גדול, אבל שימו לב לתוכן: היה שם סלט שעשוי מקוביות גסות של גזר, פלפלים מתוקים, צנון ושום חי, ללא כל תיבול מורגש או נראה לעין. היה שם גם סלט של עגבניות שרי, שטעיתי לחשוב עליו כעל סלט לא רע של עגבניות שרי עם בזיליקום ושמן זית, אך במהרה התברר שמדובר בעגבניות שרי מקומטות ועייפות בליווי מים (!) ושמיר (!). בנוסף, היו שם עוד כמה סלטים שנראים כאילו לקחו אותם הישר מהקטלוג הקולינרי של המועצה לאסונות אקולוגיים. אבל סלטים זה לא ממש אוכל, לכן המתנתי בדריכות למנות עצמן.
המנה הראשונה שהגיעה היתה אמורה להיות מרק ירקות. אף אחד לא חשב ללמד את הבשלנית המתיימרת שצריך שיהיה למרק את התכונה הזו שיש למאכלים בדרך כלל: טעם. היא פשוט הרתיחה מים וזרקה לתוכם ירקות, וזהו! בלי ציר עוף, או אפילו אבקת מרק! רק מים וירקות. מזל שהיתה בסביבה צנצנת של שקדי מרק, ובחיי, אף פעם בימי חיי לא ראיתי שימוש כל כך אינטנסיבי של קבוצת סועדים בשקדי מרק. ברגע שהאנשים טעמו את המרק, הם הבינו שהדרך היחידה לצאת ממנו בשלום היא לזרוק אליו את כל שקדי המרק, ככה שלפחות יצא שהם שתו מים רותחים עם שקדי מרק, במקום סתם מים רותחים עם ירקות.
מיד לאחר מכן הגיעו המנות העיקריות: עוף שהיה הרבה יותר מדי זמן בתנור, ברוטב לא ברור שמזכיר איכשהו רוטב צ'ילי מתוק, רוטב כל כך נדוש ומאוס שאני מוכן לסקול באבנים את הממציא שלו. מנה נוספת היתה פחמים שהיו פעם בשר בקר, שאני בספק עם הוכנסו לתנור עם תבלין כלשהו. אבל שיא השיאים היתה מנה לא ברורה שנראתה כמו כדורי ניוקי ענקיים ברוטב אדום. ביס אחד יותר מדי מהדבר הזה, ועד היום אני ואחי הקטן לא שוכחים את החוויה: מדובר היה בחלמוני ביצים(!) מאובנים, כלומר, שנשכחו בתנור יותר זמן ממה שהתנור אמור להיות קיים. אתם מסוגלים לדמיין את הטעם של אבנים ששכבו עשר שנים במרתף מעופש? זה בדיוק זה, רק במרקם יותר מגעיל.
ולסיום, שלא יגידו שהיא לא מפנקת, הבשלנית העולה הגישה לשולחן לזניה! ועוד אחת שנראתה כמו לזניה אמיתית! היינו בטוחים שאולי, סוף סוף, נזכה לאכול משהו אכיל, אבל פרוסה אחת מהדבר הזה הוכיחה לנו שאם זה נראה כאילו מישהו שם למעלה מתעלל בך, זה כנראה בגלל שהוא עושה את זה: הלזניה הורכבה משכבות של פסטה שלא נאפתה מספיק (מכירים את ההרגשה של לאכול פסטה יבשה? ככה) ובינהם - רסק עגבניות פשוט (נורא).
אחרי החוויה הקולינרית הזו, החלטתי לגשת אליה ולבקש את המתכונים, כדי שאוכל להתנקם בעזרתם באויביי הגדולים ביותר. הנה שניים מהמתכונים המובחרים והאמיתיים לחלוטין (!):
מרק ירקות בטעם נייטרלי
רכיבים:
גזר
תפוחי אדמה
קישואים
מים
* אזהרה: לא להשתמש בבצל! הוא עלול להוסיף פן מעניין!
תהליך ההכנה:
יש לחתוך את הירקות לקוביות גסות וענקיות, כדי שחלילה לא יעבירו מטעמם למים הרותחים.
להרתיח את המים ולהוסיף את הירקות לסיר. יש לבשל כחצי שעה על אש בינונית.
להגיש בליווי הרבה שקדי מרק, אבל רק אם אתם לא עד כדי כך שונאים את האורחים שלכם.
חלמוני ביצה מאובנים
רכיבים:
חלמוני ביצה
פפריקה
שמן
תהליך ההכנה:
לערבב את הפפריקה עם השמן עד להיווצרות נוזל בעל נקודות אדומות.
ניתן להוסיף כף או שתיים של רסק עגבניות כדי לבלבל את האוייב, שיחשוב שאולי מדובר ברוטב עגבניות.
לבשל שתים עשרה ביצים קשות ולהוציא מהן את החלמונים. לשפוך על החלמונים את הרוטב ולהכניס לתנור לכמה שיותר זמן, מצידי שבועיים. איך יודעים שהחלמונים מוכנים? הסכין אמורה להישבר כשמנסים לחתוך אחד מהם.
לפעמים המים הרותחים הם רק תירוץ. גלגל הצלה קולינרי
(צילום: אלמוג)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
