ביום שני הייתי בבייביסיטר (כרגיל).

כשבאתי לגן הילד ישר רץ אליי וחיבק אותי.

הוא בכלל לא בכה שהוא רוצה את אמא (בדרך כלל אחרי שעה בערך יש לו משבר, שעובר אחרי כמה דקות).

בבית שיחקנו מחבואים. אני ישבתי וקראתי את החומר בספרות למבחן שהיה לי ביום שלישי, והוא התחבא. אני, בזמן שקראתי, ספרתי עד 10 ואז התחלתי לקרוא לו ולהגיד "איפה יואבי? אולי הוא מתחת לשולחן? אולי הוא במקרר?". עכשיו, הוא מתחבא מתחת לשולחן לידי, הוא רואה שאני לא זזה מהמקום, ובכל זאת הוא מתלהב.

הוא גם עונה לי כן או לא.

ולפני שהוא מתחבא הוא אומר לי "מילי, תחפשי אותי מתחת לשולחן". ככה שזה לא ממש מאתגר.

אבל הספקתי גם ללמוד, והוא נהנה, אז לא אכפת לי.

בסוף קפצנו בחבל של אחותו. אני עמדתי, הוא עמד לפני, אני סובבתי את החבל וכשהוא הגיע ליד הרגליים שלנו הוא קפץ. אבל לא ישר, זה הגיע לריצפה, ואז הוא לקח תנופה וקפץ מעל זה. זה היה כל כך מצחיק. והוא כל כך התלהב שהוא קפץ בחבל (הוא לא ילד מפגר, הוא פשוט בן 3)

גשם. פעם ראשונה שיש ממש גשם. ביום, ולא בלילה.

היה לנו מבחן מגעיל בהתעמלות (בטן וידיים. עשיתי 45 כפיפות בטן, ו-15 שכיבות שמיכה על ספסל. זה אומר עובר בשניהם.) וכמעט מתתי. אחרי זה כאבו לי הידיים (לא הייתי מסוגלת להישען עליהן שעה אחר כך), הבטן והרגליים כאבו לי מאתמול מהרכיבה. היה כואב.

אבל סיימתי ללמוד ב-11:25 כי התבטלה שעה, ואחד מהכיתה שלי החזיר אותי (זה מאוד נחמד, הוא כמעט כל יום עם אוטו), אז לא הייתי צריכה ללכת בגשם. אז זה פיצה על האיכסה של התעמלות.

אבל למועדונית הייתי צריכה ללכת, וזה 20 דקות הליכה, וכל הלמטה של המכנסיים שלי נרטבו.

אבל היה שווה, כי היה לי ממש כיף.

הם כבר מכירים אותי ורגילים אליי, וכשאני באה הם רצים ומחבקים אותי, וזה כיף.

קצת עזרתי בשיעורים, קצת שיחקתי איתם.

אחת הבנות כל הזמן כועסת ונעלבת. הם 10 (או 11, אני לא בטוחה) אחים במשפחה (אחד האחים שלה גם במועדונית), והיום גיליתי שההורים שלהם גרושים. אמא שלה כנראה עובדת כל יום עד מאוחר יחסית, אז חסר לה תשומת לב. היא כל הזמן כועסת על כולם, וזה ממש עצוב לי כי היא ילדה ממש חמודה.

היום היא התעצבנה על כל המועדונית (כל פעם שמישהו מעצבן אותה היא כועסת על כולם), אבל היא אמרה לי שעליי היא לא כועסת, אז ניסיתי לדבר איתה.

הם התחילו לעשות חזרות לטכס למסיבת חנוכה, וניסו ללמד את הבנות ריקוד. קראו לכל הבנות, והיא הייתה במטבח ולא הסכימה לבוא.

בסוף הלכתי והצלחתי להוציא משם את כל הבנות, כי היא רצתה להיות לבד. אחרי כמה דקות היא באה והסכימה לרקוד, והייתי שמחה כי היא רקדה וחייכה והיה לי נחמד לראות אותה רגועה אחרי שהיא הייתה כל כך עצובה.

עזרתי לזאת שאחראית על המועדונית ללמד אותן את הריקוד, וזה מאוד קשה כי הרוב שם בערך בכיתה ב' (אחת ב-ד, ואחת בגן), והן מסתבכות עם התנועות.

היא שאלה אם אני יכולה לבוא לפני חנוכה קצת יותר כדי לעזור לה, אז אני אנסה לבוא ביום ראשון.

אמרתי לה שאני אביא לה קטעי קריאה, כי יש לי המון מהטכסי חנוכה שהיינו עושים ביסודי (כמעט כל שנה...אותו דבר.), אבל עם קטעי קריאה ממה קשה להם כי הם לא זוכרים טוב, והם קוראים די לאט. אבל הם יסתדרו.

בדרך למועדונית יש קונדיטוריה, שכל פעם שאני עוברת לידה בא לי להיכנס ולקנות משהו.

היום נכנסתי וקניתי סופגנייה עם שוקולד.

היה טעים.

מאוד מאוד טעים.

הסופגניה השלישית שלי השנה, והכי טעימה עד עכשיו.

חורף, סופגניות וילדים מקסימים.

ו-80 בבוחן המתמטיקה (ציפיתי ל-70).

סוף סוף יש לי סיבות לחייך.

המשך שבוע נעים וחורפי לכם.