היום אחד מהכיתה שלי שאל אותי למה אני כבר לא הולכת עם גרביים ארוכות.

הוא שאל בגלל ששנה שעברה כמעט כל הזמן הייתי עם גרביים עד הברך עם מכנסיים ¾ (הן כל כך יפות, לא יפה להחביא אותן).

אבל בסוף החורף שעבר אני לא הולכת, כי חם מידי.

וזה מעצבן.

כי אני אוהבת גרביים עד הברך.

יש לי 3 זוגות חדשים מהשנה (2 עם פסים שחור לבן, אחד שחור אפור ואחד שחור עם נקודות אפורות).

ואת כל הישנות יותר:

14 עד הברך

6 רגילות

5 רגילות לבית (עם ציור של סנופי, כל זוג בצבע אחר)

5 עבות לבית (מעל גרביים אחרות כשקר)

3 שסתם שם (אני אף פעם לא הולכת איתן)

2 לרכיבה

וזוג אחד עם אצבעות

סה"כ הכל 36 זוגות גרביים.

כמעט ללא שימוש כבר כמה חודשים (חוץ מלרכיבה ולשיעורי התעמלות בבצפר, ולא עם הארוכות).

ויש גם 4 זוגות נעליים (ועוד אחד שאני אף פעם לא נועלת) שמחכות לחורף, כי חייבים בשבילן גרביים, וכמו שכבר אמרתי, חם לי מדי בשביל זה.

אז מחר אני מוציאה את החדשות לאוויר העולם החורפי החביב.

אז לכבוד החורף, שסוף סוף התחיל להיות רציני, החלטתי להקדיש להן פוסט.

קצת הזוי. אבל פוסט.

ובלי שום קשר, סתם כי שכחתי לכתוב בפוסט הקודם:

הרופא עור אמר שאני חייבת להפסיק לכסוס ציפורניים כי אני הורסת אותן, ואם אני אמשיך זה יהיה בלתי הפיך.

אז הפסקתי (בזכות מרה).

ומיום ראשון (או שבת או משהו כזה) אני לא כוססת.

ועכשיו אפילו יש  לי לק, עם נצנצים. ואני צריכה ללכת לאביבה שתשים לי לק שחור (כי מאוד בא לי).

וזה נחמד.

וזהו.

*מילי*