דודה שלי באה אלינו, אמא קנתה סופגניות והדלקנו נרות.

יום רביעי, נר שני.

הלכנו לסבתא, היא עשתה סופגניות ולביבות, כל המשפחה באה והיה נחמד מאוד.

יום חמישי, נר שלשי.

חברה של אחותי באה לישון אצלה. אמא עשתה לביבות.

יום שישי, נר רביעי.

חברה של אחותי עוד פה, דודה שלי (לא זאת מיום שלשי) ובעלה באו. אמא עשתה לביבות בטטה ויויואים (כמו דונאטס, אבל קטן) ואכלנו ארוחת ערב.

מסקנה: אני שמנה.

וקצת יותר פירוט:

יום רביעי נסעתי עם דודה שלי לסבתא ב-3 וחצי בערך כדי שדודה שלי תעזור לסבתא לטגן. סבתא שלי לא נתנה לה לעשות כלום וכמה שעות סבתא טיגנה ודודה שלי עמדה לידה...

לולי היה בבית חולים. באמצע הלילה הוא התעורר, נהיה חיוור, והתחיל לפרכס.

מאוד דאגתי לו, אבל עכשיו הוא כבר בסדר.

יום שישי עזרתי לאמא הכין אוכל.

טיגנתי את היויואים ועזרתי לה עם הלביבות בטטה והפשטידת קישואים.

האוכל יצא בסוף מאוד טעים. היה גם אורז מגניב עם דובדבנים, ולקינוח היה תותים עם שמנת (מתוקה, לא מוקצפת) וערמונים. היה גם דג, אבל אני לא אוכלת דגים.

הכל היה ממש ממש טעים!

בסוף כאבה לי הבטן ורציתי למות....

דודה שלי התלהבה לגמרי. היא לא הפסיקה לאכול, ואנחנו לא הבנו לאיפה היא מכניסה  את זה, כי היא ממש רזה.

בסוף, אחרי שכולם סיימו היא עוד המשיכה.

אתמול ב-4 וחצי בערך אמא אמרה לי לבוא להדליק נרות.

שאלתי אם זה לא קצת מוקדם.

היא ואבא אמרו ששישי היום, אז מדליקים מוקדם.

נהייתה פתאום הרבה הראשי...

אמרו לי להדליק גם נרות שבת.

אבא ישב לידי ואכל לחם עם גבינה צהובה. שניה לפני הוא אכל פסטרמה.

לא שאכפת לי, אבל משגעים אותי להדליק נרות בזמן כי עוד מעט שבת ואוכלים גבינה עם פסטרמה??

רציתי מטפחת כשאני מדליקה נרות, כמה של סבתא. לא הייתה לי אז ניסיתי לשים מפית. אבל היא הייתה קטנה מדי, אז וויתרתי...

אבא ברך (כי אין לי מושג איך מברכים), ועל הנרות שבת אמרו לי שהאישה מברכת. תמיד כשאנשים מברכים לא מבינים מה הם אומרים, אז רציתי גם. אז מלמלתי (לא יודעת מה, סתם עשיתי קולות). אבא אמר לי מה אומרים אבל לא רציתי. המלמולים נשמעו יותר יפה. 

עוד מעט אני נוסעת לסבתא כדי לשמור על בני דודים שלי.

שבת שלום :)