הבדידות משתלטת. רכיביה:

1. לבד. ימים שלמים, כבר כמעט 4, אני מעבירה לבד בבית. כמעט ולא יוצאת, רואה רק משפחה. לא אנשים חדשים, לא אנשים בני גילי. אין את מי לפגוש.

2. ביחד. כולם ביחד. אנחנו הלכנו, אנחנו נוסעים, לא היה לנו כוח. ורק אני - הולכת, לא נוסעת ואף פעם שאין לי כוח.

3. בית. ההורים ימכרו את הבית, יעברו לבית אחר. ואני, כמו ב"אבא חורג אמא חורגת" מרגישה צורך לעצור אותם, לעשות קולות של רוח רפאים כדי להבריח את הקונים. אם יעברו, לא יהיה לי הבית הזה, של הורי, וטרם השגתי לי בית משלי.

4. בית 2. אני מפחדת, שלעולם לא אשיג לי בית משלי. לבית שכזה דרוש - בן זוג, כסף, שייכות. אין לי אף לא אחד משלושת אלו.

5. ילדים. יום אחד, והוא מתקרב לו בשקט, ארצה ילדים, משפחה. כדי להשיג זאת אצטרך לפחות אחד משני אלו - בן זוג או כסף. בינתיים אין לי אף אחד משני אלו. אולי גם לא יהיה לי. אם יהיו לי ילדים, אצטרך בית כדי לשכנם בו (ראה סעיף 4).

6. כוח. כשמחשבות כאלו, המגיעות פעם בחודש-חודשיים לערך, נכנסות לראשי, כמעט בלתי אפשרי להוציאן. אני מרגישה כמו שק תפוחי אדמה, ואין לי כוח לעשות דבר. לדוגמא - ללמוד, לתפור, לזוז. אולם יש לי כוח - לראות טלוויזיה, לשוטט באינטרנט, לחלום (דברים שעושים בשכיבה).

7. סבלנות - כשהמחשבות מגיעות, יש לי מעט מאוד ממנה. זה כולל חוסר סבלנות לעשות פעולות, אפילו פשוטות. לדוגמא - לאכול, ללכת לשירותים. חוסר סבלנות לאנשים ולטלפונים, קוצר רוח עד כדי חוסר נחמדות מעליב.

8. תמונה - ראיתי תמונה, שמעלה זיכרון. הזיכרון כשלעצמו לא מפיל אותי, אך החלומות שהיו אז והוא מעורר, כן. הייתה תקווה שסעיפים 3-5 יבואו לידי מימוש בבוא היום.

9. מגע. חוסר במגע אנושי. געגוע לחיבוק, ליטוף, נשיקה. כזה שמנחם, מרגיע, כזה שלא ארצה שיפסיק לעולם.