אז ככה זה הלך:

ביום שלישי המוזכר לעיל ביטלתי רכיבה (אחרי שגם בשבועיים הקודמים לא רכבתי) ואצתי רצתי לי למוזיאון הארץ, שם ראיתי הצגה עם בני כיתתי הנחמדים (בחלקם הגדול). ההצגה, העונה לשם "פרפרים הם חופשיים" בוימה על ידי לא אחרת מאמא של לץ (זה יהיה שמו לצורך העניין. השם האמיתי שלו פחות מגוחך). אותה אנחנו לא מכירים, אבל אותו דווקא כן והוא ארגן לכיתתו הנחמדה (כמו שאמרתי לא כולם, אבל יש רוב) כרטיסים ושיחה עם השחקנים.

ההצגה נחמדה, לא יותר מדי אהבתי את הסיפור אבל היה מצחיק והשחקנים חביבים בהחלט. ליה קניג, גיא זוארץ  (ואפילו זיהיתי אותו לבד, למרות שעד שאמרו לי לא הייתי בטוחה) והייתה עוד אחת שאני לא זוכרת איך קוראים לה אבל היא חביבה ביותר. בשיחה אחר כך בעיקר ליה קניג דיברה וסתמה לשניים האחרים את הפיות, אבל אנחנו אוהבים אותה וגם ככה הם התביישו.

נסעתי לשם עם קיטי ועוד 3 מהכיתה שלי שאין לי כוח להמציא להם שמות. היה מצחיק ונחמד, ובשלב הזה התחלתי לצאת מהדיכאון שהייתי בו בשבועות הקודמים.

יום רביעי היה יום מועדונית. אני לא מצליחה להיזכר אם קרה שם עוד משהו, אבל הוא קצת החזיר אותי לדיכאון כי הילדים לא היו נחמדים וכל הזמן רבו וקיללו אחד את השני.

יום חמישי היה היום בו הפסקתי לראות את אור הפלורסנט.

מבצפר חזרתי הביתה עם רורי, ירדנו עם הכלבה ונסענו לתל אביב.

הסתובבנו בסנטר. המצב רוח שלי עוד לא היה הכי טוב, אבל מסיבה מוזרה שלא ידועה לי הסכמתי לבוא איתה, למרות שאני לא הייתי צריכה שום דבר (אביבה יודעת כמה קשה זה להוציא אותי סתם ככה בלי סיבה).חיפשנו דברים לתחפושת שלה ומתנה לחברה שלה. מצאנו את הרוב, אכלנו פגשנו קצת את דונה ובת דודה שלה והגענו לרמת גן ב-6 וחצי בערך. מסיבה מוזרה עוד יותר התקשרתי לאביבה ושאלתי אותה אם היא רוצה שאני אבוא אליה, אז במקום ללכת הביתה הייתי אצלה עד 10 בערך.

אני עוד הייתי קצת בדיכאון, וגם אביבה לא הייתה משהו. אבל בכל זאת כשהייתי אצלה הרגשתי יותר טוב. ב-10 כבר כמעט נרדמתי, אז חזרתי הביתה.

יום שישי למדתי לפיזיקה. ואז עברו 10 דקות בערך, וזה היה לי משעמם, אז הלכתי לישון.

ישנתי 3 שעות בצהריים.

אחרי שקמתי, בסביבות 5 וחצי, הלכנו לסבתא.

היה נחמד כרגיל, קיבלתי רעיונות לתחפושות.

יום שבת התחיל לא משהו, במיוחד כי הייתי חייבת למוד לפיזיקה ואם יש משהו שאני ממש שונאת זה זה. אבל אז הוא (ההוא מל"ג בעומר) התקשר ושאל אם אני רוצה ללמוד ביחד.

אז אמרתי כן, למרות שלא ממש רציתי כי קצת כעסתי עליו (בלי סיבה. כנראה סתם כי לא קרה כלום בינינו ולפעמים אני רוצה שיקרה.), אבל הסכמתי.

אז הוא בא, וקצת למדנו, אבל אף אחד מאיתנו לא ידע כלום אז בסוף הזעקנו את רורי שתבוא להסביר לנו. אחרי שהיא באה למדנו עוד ממש קצת כי היא באה מאוחר וב-8 הוא הלך כי היה משחק.

בסוף היום הזה המצב רוח כבר עלה. כי למרות שכרגיל לא קרה כלום כבר לא הייתי בטוחה שאני רוצה שיקרה, וסתם היה לי נחמד.

ביום ראשון אחרי צהריים הוא שוב בא ללמוד. הפעם עם הלץ ודונה.

אני ודונה לא ידענו כלום, אז הם פתרו תרגילים והסבירו לנו.

יותר מאוחר קראנו לרורי שתבוא לעזור לנו, אבל עד שהיא באה כבר לא היה לנו כוח והפסנו ללמוד.

היה נחמד ומצחיק, ובהחלט תרם למגמת השיפור במצב רוח.

ב-8 דונה והלץ הלכו ואני, הוא ורורי הלכנו לקנות בשבילו כתר לפורים.

המשך יבוא......