אז זהו, שלא. אבל כמעט. הכי קרוב שהיה אי פעם.
הוא בא ללמוד לספרות.
ולמדנו. ואז עשינו הפסקה.
וזה היה כל כך קרוב.
אבל אז הוא אמר שהוא מרגיש חרא, כי הוא יוצא עם ההיא.
ושהיא לא כל כך בטוחה בקשר לזה, והוא לא יודע.
ואני התאפקתי ולא צעקתי עליו "אז תזרוק אותה, היא פוסטמה".
אז נכון, ידעתי שהם ביחד. אבל הוא התחיל.
והוא עשה לי מסאג'. הוא הציע. אז הסכמתי, כמובן.
אז חשבתי שאולי הם נפרדו, זה לא שהם ביחד שנתיים. בסך הכל 3 שבועות.
ואני אפילו לא כועסת עליו או משהו.
רק מרגישה קצת שהלב כבד.
כי הוא כזה חמממוד.
ויש לו כאלה שרירים בבטן. זה מפחיד J.
ואוף.
הוא עיצבן אותי.
הוא כזה חמוד...
שיזרוק אותה כבר.
אני יותר טובה ממנה.
וההערכה העצמית שלי באמת לא כזה משהו, אבל אני באמת יותר יפה ממנה, ויותר חכמה.
ואני לא פקאצה.
ולה צומחות ציפורניים רק ביד אחת, וזה מוזר. ולי יש ציפורניים יפות, ואני כבר לא כוססת.
(הראתי לו והוא התלהב, כי הוא יודע איך הן נראו פעם).
אבל לפחות אני יודעת שהוא רוצה.
ושלא דימיינתי כל הזמן הזה.
וזה עשה לי הרגשה כל כך טובה.
ולמרות שאני יודעת שהוא די איתה, היא לא עוברת.
וזהו.
חוץ מזה אני בעצבים מהצבא, ואתמול אפילו בכיתי בגלל זה.
אבל זה לפוסט אחר.
ויש לי עכשיו את הריח שלו.
זה כל כך כיף.
אני אוהבת את הריח שלו...
~סמיילי מתמוגג~
יש חלום אמריקאי.
זה תמיד טוב.
ערב טוב.