הוא היה אצלי היום.
עשה לי היקי האידיוט.
בצוואר, כמובן. למה לא? שיהיה בולט.
מה אני בת 12?
זה אמור להפסיק להיות מגניב להסתובב עם היקי אחרי כיתה ו'.
ועכשיו אני תקועה עם זה.
אמנם אמא ואבא לא בבית, אבל יש לי בייביסיטר, ואני אמורה ללכת לסבתא ולדודות שלי.
ובכלל, אפילו לרדת עם הכלבה שלי אני לא מסוגלת עם זה.
אם הייתי כל היום בבית, בלי לצאת או לראות אנשים אולי זה היה בסדר.
או אם לפחות היה חורף, צעיף זה פתרון מצוין.
אבל קיץ, לעזאזל איתו.
אז אני נאלצת להשתמש במייקאפ, לראשונה בחיי.
אני לא מתאפרת, אבל אין לי ברירה.
רק חבל שזה עוזר קצת, אבל אני צריכה לשים שכבה היסטרית כדי שלא יראו את זה בכלל.
אז אחרי שיטוט קצר באינטרנט הגעתי לשני פתרונות.
לגעת בזה כדי להזרים את הדם, ולשים כפית במקפיא ולקרר אותו.
אני מקווה שזה יעזור, לפחות שיעלים את זה קצת, והמייקאפ יעשה את השאר.
אני מרגישה כמו ילדה מפגרת....
אוף איתו....
ועכשיו הוא לא חוזר 3 שבועות.
ואולי אני לא אראה אותו יותר אף פעם.
זאת תמיד אופציה.
לא נורא.
העיקר שאני אצליח להעלים את ההיקי.
עדכון, אחרי שהסתכלתי שוב במראה (בפעם האלף, כל פעם מסננת לעצמי קללה אחרת):
זה נראה כמו פרפר J
אם זה לא היה אדום ועל הצוואר שלי, זה אפילו היה יפה.~סמיילי עם מבט של רצח~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
