אני כל כך רוצה לבכות, אבל לא ממש מצליחה.

רק כמה דמעות שעומדות בקצה העין, אפילו לא נופלות.

כשאמרו לי שאני אתגעגע לבית ספר לא האמנתי.

זה נשמע כל כך דבילי. למה שאני אתגעגע לשם? שנאתי את הבית ספר שלי.

והאמת שאני עדיין שונאת.

אבל זה לא משנה את העובדה שאת המצב הנוכחי אני שונאת הרבה יותר.

אני לא עושה כלום כל היום.

מחפשת עבודה.

הביטוי לעזאזל עם זה, זה יושב לי כמו אבן על הלב מעולם לא היה מוחשי כל כך.

אני כל היום מרגישה כאילו אני מחזיקה שם עוד משהו.

אני משערת שאני אמצא עבודה, אבל זה ממש לא מרגיעה אותי.

זה להגיע למקום לבד, להכיר אנשים חדשים כשאין לי אף אחד להיאחז בו, אף אחד שאני מכירה ורגילה אליו.

ואני רוצה להתחיל קורס פסיכומטרי. עוד מקום שאני אצטרך להיות בו לבד.

ולחפש עבודה זה ראיונות, וטלפונים.

נרשמתי בחברות כוח אדם (דרך אתר נחמד ששולח קורות חיים להרבה חברות כוח אדם), מה שמקל על זה כי זה אומר לא להתקשר לבד, ורק אנשים שאני מתאימה להם מתקשרים אליי.

אבל זה גם אומר הרבה עבודות זמניות, דברים של כמה ימים כל פעם.

זה אומר הרבה חוסר ודאות, ואני לא טובה בזה.

ואחרי שזה ייגמר (שייגמר כבר...). צבא. ממש מרגיע.

אי ודאות אחת גדולה.

כנראה שמודיעין, אני חושבת שהם כבר יודעים ופשוט לא מגלים לי.

בכל מקרה, לי אין שמץ של מושג.

ואחרי זה? שנתיים שם, ואז מה?

הדבר הזה שכולם מדברים עליו- החיים האמיתיים.

יופי.

ומה זה אומר? מה זה כולל?

כשיש מטרה הכל יותר קל.

אבל אני לא יודעת מה אני רוצה.

זה ימשיך, וימשיך. ולא יוביל לשום דבר.

עד שיום אחד כולנו נמות וזה ייגמר סוף סוף.

זה מה שאני מתגעגעת אליו בבית ספר.

יש מטרה. לסיים י"ב.

לזה כולם מחכים כל הזמן. ואם אפשר עם תעודת בגרות נורמלית.

(שלי יצאה נחמדה מאוד, דרך אגב. 99 סופי במתמטיקה, 91 בפיזיקה וגם כל השאר יותר מ-90, אבל אני לא זוכרת בדיוק).

ואתה לא צריך לחשוב יותר מדי כדי להגיע למטרה הזאת.

הם אומרים לך מה לעשות. אתה עושה מה שאומרים לך, וזה מתקדם מעצמו.

ועכשיו לא סתם שזה לא מתקדם לבד, אני גם לא יכולה לעזור לזה להתקדם, כי אני לא יודעת מה זה או לאן זה אמור להגיע.

`Would you tell me, please, which way I ought to go from here?'

`That depends a good deal on where you want to get to,' said the Cat.

`I don't much care where' said Alice.

`Then it doesn't matter which way you go,' said the Cat.

`so long as I get SOMEWHERE,' Alice added as an explanation.

`Oh, you're sure to do that,' said the Cat, `if you only walk long enough.'

ובינתיים, עד שזה ייגמר אני יושבת כל היום בבית, מוטרדת כל הזמן.

גם כשאני לא חושבת על זה אני מרגישה את זה יושב עלי.

הגוף שלי כבד, אין לי חשק לשום דבר.

הייתי אתמול בקניות עם אמא. אני אוהבת לקנות בגדים.

ובכל זאת כל הזמן הרגשתי ככה. הרגשה מגעילה, וכבדה. כל הזמן חושבת על זה שזה לא הולך להיגמר בקרוב.

יש היום חיים שפירא (על אליס J).

אם זה לא עוזר לי למצב רוח שאני אמות במקום.

אין יותר טעם לחיי.