הרגע לו אני מחכה שבועות הגיע.
חנוכה. סופגניות. לביבות. חופש. חופש.
אתם מבינים את חשיבות העניין?
שבוע חופש. שבוע!!!
עכשיו חזרתי מהכלא (נו... בית ספר, אתם יודעים...)
אני וש' עשינו ברכות "חנוכה שמח" למלא אנשים. היא עשתה כמעט לכל הכיתה, אני עשיתי ל-15 בערך (היא התחילה שיעור לפני, היה לה הרבה יותר זמן...)
לאחד מהכיתה שלי היה יומולדת. בחינוך תעבורתי המורה הכריחה אותנו (בעיקר את הבנים) להרים אותו בכיסא (היא כבר עשתה את זה למישהי) ולאחר התנגדות רבה מצידו הוא הסכים.
אכלנו עוגה וסופגניות.
בכיתה לידנו לא היו מספיק סופגניות, אז הם כל שנייה באו אלינו לבקש. המחנכת שלי (שהיא גם הרכזת שכבה) אמרה להם כל פעם שיבואו עוד מעט, כי היא עוד לא התחילה לחלק לנו, וכל פעם הם באו אחרי שנייה.
אחת הבנות שם: "מי שלא רוצה סופגניה שלא ייקח, כי בכיתה שלנו חסר"
חבל, כי אנחנו תיכננו לקחת דווקא, גם מי שלא רוצה, לקחת ביס ולזרוק לפח... ברור שמי שלא רוצה לא ייקח, וזה לא בגלל הכיתה שלך...
בסוף היה חסר להם שתי סופגניות אז המחנכת שלי אמרה שמי שחסר לו ילך למנש לקנות, ויחזירו להם כסף אחר כך.
עכשיו אני בבית. יש לי חופש. איזה כיף!!!.
די הרבה זמן לא עידכנתי, למרות שהיה לי מה לכתוב. פשוט או שלא בא לי או שלא היה לי זמן.
אני רוצה לכתוב הכל בחופש כי יש הרבה שאני רוצה לכתוב, אבל כמו שאני מכירה את עצמי לא יצא לי.
אז הנה תזכורת לעצמי: לכתוב, לכתוב, לכתוב.
מקווה שזה יספיק.
יום טוב לכווולם J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
