אכלתי עכשיו סביח.

כל מי שגר ברמת גן מכיר את עובד, הסביח הכי מפורסם באיזור. מסתבר שאפשר להזמין וללכת לקחת. אני ואחותי טוענות שחבר של אחותי המציא את זה, וזה סידור אישי שלו עם עובד. הוא טוען שיש שם שלט קטן שזה כתוב בו, ואז אמרנו שבטח הוא עבר שם ראה את השלט, קרא אותו, הוריד אותו, ואז אף פעם אין תורים בהזמנות.... סתם תאוריות....

בכל מקרה, הם הלכו להביא סביח, ואכלתי עכשיו, למרות חוסר ההגיון שבלאכול סביח ב11 וחצי הלילה.

אני שונאת חריף. לפי חבר של אחותי, חריף זה משהו מאנשים ממש מתחלקים לשתי קבוצות, כאלה ששונאים את זה, וכאלה שאוהבים את זה. אני טוענת שאם הייתי רוצה לשרוף את עצמי הייתי משתמשת בגפרור, לפחות זה לא משמין...

משפטים חכמים שנזכרתי בהם (אני מוצאת את המשפט שהגיתי כשיא החוכמה, זה לא קורה לי בדרך כלל, אבל נראה לי שהמושג שלי בנוגע למשפטים חכמים מעוות למדי...) :

כמו תמיד, כשאני חושבת על משפטים חכמים אי אפשר בלי ריקי, ועוד אחרי מרתון 5 פרקים של משחק החיים זה מתבקש "החיים הם כמו אופניים. אם קל לך מדי, סימן שאתה בירידה"

השבוע היה את אחד הקטעים הגדולים שלה, שאלפסי מנסה להרוג את קובי, וכשקובי מספר לה על זה היא אדישה, עד שהוא מספר שהם הרסו את הדלת של השירותים ואת האגרטל. וכמה פרקים אחרי זה, שאלפסי אומר שהם מצאו את הרוצח האמיתי של גנגנה והוא מצטער היא ישר קופצת ושואלת מה אם האגרטל שהם שברו לה. (אלפסי בתגובה- אני אביא לך חדש, לאמא שלי יש אוסף, היא לא תשים לב אם יעלם לה אחד).

עוד משפט שאהבתי מאוד, מאחד הספרים שקשורים לעבודת גמר שלי:

"מעניין לציין שבסדרה משפחת קוסבי לאב אין חדר עבודה, והוא נח או קורא על הספה בחדר המגורים, ולכן הוא זמין לבני משפחתו והגישה אליו קלה".

אני מאוד אוהבת את המשפט הזה, רוב האנשים חושבים שהוא לא משהו. אני חושבת שהוא די גאוני.

ולבסוף, המוטו שלי בחיים (קצת עצוב שזה המוטו שלי, אבל ככה זה): "כל שעה נגמרת בסופו של דבר". המשפט הכי ברור שקיים, אבל באמצע שיעור משעמם למדי, או כשסתם נמאס לי ובא לי למות, זה המשפט שהכי עוזר לי. כמובן שזה דבילי, אבל ככה זה....

עד כאן הגיגי החוכמה שלי להיום (שבכולם נזכרתי בעקבות מנת סביח...).

J לילה טוב לכולם  J