אוחזת ענף עץ השקד:

כולם שמעו עליה. כולם מכירים בן דוד, שמכיר אחת שאמרה שדוד שלה היה איתה בגן.

כל פעם שמדברים על שמות מיוחדים השם הזה עולה.

אני מההתחלה אמרתי שעד שלא מראים לי הוכחות אני לא מאמינה שיש מישהי עם שם כזה...

שבוע שעבר התפרסמה ב"לאישה" תשובה לתעלומה. הם חקרו.

אין אישה כזאת!

האגדה התחילה כשאחת ושמה ניצת הדס סיפרה פעם מזמן במעריב לנוער (בכתבה על ילדים עם שמות מיוחדים) על רעיון לשם שעלה כשנולדה אחותה הקטנה. חשבו לקרוא לה אוחזת ענף השקד. בסוף ירדו מהרעיון והלכו על צמרת.

אחרי שהתפרסמה הכתבה הזאת (לפני הרבה שנים) אנשים החליטו שככה קוראים לה, ומאז כולם מדברים על השם המיוחד.

יש להן עוד שתי אחיות וגם להן שמות מיוחדים: שלהב ועמיאל.

כיום הן מבוגרות (30+), נשואות, והיא אומרת שאנשים שקראו את הכתבה (במעריב לנוער) שואלים אותה אם קוראים לה אוחזת ענף השקד כשהן שומעות שהיא אחות של ניצת הדס.

סתם רציתי לכתוב על זה, המון פעמים שמעתי את השם, בבלוג של 144 דיברו הרבה על שמות מיוחדים והשם עלה כמה פעמים, וגם לפני זה שמעתי עליו.

סוף סוף אני יודעת שאין אישה כזאת....

שלום כיתה א':

# עשיתי רשימת שמות בצד, ככה נראה לי יהיה יותר נוח. כתבתי את אלה שקשורים לפוסט של היום, אני כל פעם אוסיף.

חזרתי לכיתה א'. לא פיזית כמובן, אבל מנטלית אני שם (לא בטוח שאי פעם התקדמתי...).

לפני חודשיים בערך ש' מהכיתה שלי הציעה שנעשה קישוטים לכיתה שלנו (היא מאוד מכוערת, לבנה וריקה ומגעילה). היא הציעה שנעשה בלונים מבריסטול עם שמות וימי הולדת.

אני מאוד אוהבת דברים כאלה (ביום שישי עשיתי 3 ברכות יומולדת (הסבר אחר כך), ובכולן אני גוזרת, מדביקה, מדפיסה וכו'), וישר אמרתי שאני רוצה גם.

גם רורי וג'יי אמרו שהן רוצות לעשות, ומאז הרעיון נגרר.

שבוע שעבר סוף סוף קניתי בריסטולים, ואחרי שדחינו המון ביום שבת נפגשנו (בסוף רק רורי ואני, כי לא הסתדר עם כולן) ועשינו בלונים.

יצא יפה. עוד לא לגמרי סיימנו, כי אנחנו צריכות להדביק קישוטים (עיגולים, קופצים, פרחים וכו', שגזרתי מבעוד מועד), אבל נסיים את זה ביום חמישי בבית ספר במקום חינוך תעבורתי (המורה שלי עוד לא יודעת על זה, אבל נודיע לה בקרוב....).

בקיצור, הרגשנו ממש כמו בכיתה א', ישבנו 4 שעות וגזרנו בלונים וקישטנו.

אבל היה כיף J

מונה ליזה:
הייתי אתמול עם אחותי ואמא שלי ב"חיוך מונה ליזה" (אני מסרבת לקרוא לזה חיוך של מונה ליזה, בלי השל זה הרבה יותר יפה!).

זה סרט ממש חמוד. כיף לראות אותו, ממש עצבן אותי שנגמר....

יומולדת מאוחר:

לאוסטין ועדי היה יומולדת באמצע אוקטובר, בהפרש של יום. אני ואביבה תכננו לקנות להן מתנה, ודחינו, ודחינו, וביום חמישי קנינו (קצת מאוחר אמנם, אבל עדיף מאוחר מלעולם לא!!)

קבענו איתן להיפגש ביום שישי, ורבנו איתן כשהן אמרו שהן לא יכולות, ולא רצינו לספר להן למה אנחנו רוצות להיפגש. אוסטין ממש כעסה עלינו שאנחנו לא מספרות להן...

בסוף, אלוהים יודע איך אוסטין ניחשה וסיפרה לעדי, אז זה לא היה הפתעה.

הן ממש התלהבו מהמתנות, אז היה נחמד.

היום:

היה לי היום רכיבה. היה ממש כיף. הייתה לי סוסה פדלאה, שבקושי זזה, כל הזמן רצתה להידבק לתחת של סוסים אחרים והלכה ברוורס אבל היה שיעור כיפי. קפצנו, ועשינו מסלול קטן.

כשלא רוכבים עליה היא חמודה. היא ליקקה אותי ועשתה חמוד עם האף (ניענעה אותו ככה, כמו סמנתה (המכשפה)). היא הייתה מותק, והיא גם ממש יפה. אף פעם לא שמתי לב שהיא כל כך יפה...

יום שישי:

ביום שישי הייתי אצל סבתא.

לאמא שלי יש היום (יום ראשון, לא שישי) יומולדת, אז עשו לה מעין מסיבת הפתעה אצל סבתא. דודות שלי תלו בלונים וכולם באו והביאו מתנות.

ספרנו, ועם לולי וצ'ופצ'יק (שעכשיו הם ממש קטנים, אבל עוד מעט הם כבר יגדלו) המשפחה המצומצמת (סבא וסבתא, הילדים שלהם והנכדים שלהם) נהיה 20 איש. זה המון!

פעם אחרונה שהיינו אצל סבתא הייתה לפני שבועיים,זה לא כל כך מזמן אבל זה נראה לי שאילו לא הייתי שם המון זמן. ממש התגעגעתי.

בהתחלה לולי (בן דוד שלי, בן שנה וקצת) לא כל כך זכר אותי. בדרך כלל שאני באה הוא שמח, וביום שישי הוא סתם הסתכל עלי, כאילו הוא לא יודע מי אני, אבל אחרי כמה זמן ששיחקתי איתו הוא נזכר (או שהוא סתם לא התבייש יותר) והוא היה ממש חמוד.

הוא ממש גדל. שיחקנו בחדר משחקים. הוא שיחק עם הטרקטורים, והבאתי לו רעשנים והוא התלהב.

היה כזה לחם צעצוע (של עגלת סופר מפלסטיק) ועשיתי כאילו אני אוכלת, אז הוא צחק וגם עשה כאילו. הוא היה כזה חמוד!!

הוא גם התחיל להגיד יותר דברים. פעם הוא היה אומר רק אבא וטרקטור ואת השמות של האחים שלו, ועכשיו הוא אומר הרבה אמא, וסבתא (תתה כמובן), ולבלון הוא קורא "בבה", וששואלים איך עושה פרה הוא עושה ממממממ.... (הוא תמיד ידע, אבל זאת פעם ראשונה שהוא הסכים לעשות לי). הוא גם אמר את השם שלי. אמרו לו להגיד "מילי" והוא אמר, אמנם זה לא ממש נשמע כמו השם שלי אבל הוא אמר מה שיצא לו (הוא בטוח התכוון אלי כי הוא אמר את זה כמה פעמים ששאלו אותו).

צ'ופצ'יק (בן דוד אחר, יהיה בן שנה בפסח, אין לי כוח לחשב) היה חולה. לולי כל הזמן רצה להיות איתו, ובסוף צ'ופצ'יק התחיל לזחול מהסלון למטבח ולולי התחיל ללכת אחריו ולצחוק וללטף אותו, ובסוף צ'ופצ'יק התיישב וחייך אליו.

הם היו כאלה חמודים ביחד!

נזק היה ממש חמוד. בפעמים האחרונות שהייתי שם ציירנו ואשינו ברכות וסימנייה, וביום שישי הוא בא אלי וביקש שנלך לחדר לצייר ציור. הוא ממש חמוד. בדרך כלל הוא סתם עושה בלאגן, וביום שישי ישבנו וציירנו. הוא צייר שביל, ומדרכה ואישה ומובילים. הוא גם צובע יפה. הוא כמעט לא יצא מהקווים (יחסית לילד בן 4).

בסוף שאלתי למי הציור והוא אמר לי לבולי. זה ממש מוזר כי אחותי לא ממש קשורה אליהם, היא לא משחקת איתם וכאלה, והיא אפילו לא באה לסבא וסבתא כל כך הרבה... זה הצחיק אותי, אבל בסוף הוא אמר לי שנביא לאמא שלי כי עשינו לה יומולדת.

אני דפוקה, לא אמרתי היום לאמא מזל טוב.

אמנם לא ראיתי אותה כל כך הרבה, וכבר אמרתי לה ביום שישי ושבת, אבל היום עוד לא.

היא הלכה להצגה עם אבא. אני אגיד לה כשהיא תחזור.

אולי יש עוד דברים ששכחתי, אבל אם שכחתי אותם, זה אומר שאני לא זוכרת, אז אני לא יכולה לכתוב אותם, אז לא נורא....

יום ולילה טוב לכולם!

J