אתמול, בערך ב-1 בלילה:
אני משחקת במחשב (סופפלקס)
אבא: "את עוד ערה?"
אני: "כן, אני מתחילה מחר מאוחר"
אבא: "אני צריך גם את המחשב"
אני: "עוד מעט אני הולכת"
אבא (ממלמל) : "אי אפשר לחיות פה"
אני: "לא ידעתי שאתה צריך אותו, ישנת עד עכשיו בסלון"
אבא: "חיכיתי למחשב, רק שאת לא הבנת את הרמז..."
אני: "אני אמורה להבין מזה שאתה נרדם מול הטלוויזיה שאתה בעצם מחכה למחשב????"
אבא: "אל תתחכמי"
אני (די בכעס): "טוב. אני עוד מעט הולכת..."
אני הלכתי למיטה ב-1, ואבא שלי ראה עוד טלוויזיה והלך למחשב רק ב-1 וחצי.
נודניק!!
(בזמן האחרון אנחנו כל הזמן רבים. הזמן האחרון זה בערך מאז שהייתי בת 3...)
משהו ששכחתי לכתוב פעם שעברה:
לפני כמה שבועות, בשיעור רכיבה, עשינו מסלול של קפיצות ואחד הסוסים התחיל לרוץ מהר, הוא פתאום נעצר לה לפני הגדר וזאת שרכבה עליו עפה הצידה. היא נשארה עם רגל אחת תקועה בארכובה ורגל אחת על הגדר. לקח לנו המון זמן להבין מה קרה שם (כי היא הייתה די רחוק והיה חושך).
ביום ראשון הזה עשינו שוב מסלול, ואחד הסוסים התחיל לרוץ מהר. רכבה עליו זאת שנפלה לפני כמה שבועות. היא כמעט נפלה, אבל היא הצליחה להחזיק את עצמה על הסוס. אחרי שנייה שמות לב שהיא על הצוואר של הסוס.
זה היה כל כך מצחיק!!!
היא ניסתה לעבור לאוכף, אבל היא לא הצליחה, אז בסוף היא ירדה ועלתה שוב נורמלי.
בסוף היא אמרה שאנחנו צריכות להתחיל לשלם לה על הקרקס שהיא עושה לנו....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
