אתמול היה הערב חג הראשון ב-16 שנה האחרונות שלא הייתי בארוחה משפחתית (נראה לי לפחות, אני לא סגורה על זה ב-100%)

ולא סתם, הייתי לבד בבית, אפילו בלי אמא/ אבא /אחותי, עברתי מהטלוויזיה למחשב.

לפחות אם היה קצת חמץ בבית, אבל נאלצתי להסתפק בלחמניות כשרות לפסח ובסחלב.

לא היה כל כך נורא, סתם מוזר...

(והמון רעש מהבית של השכנים, שלא הפסיקו לשיר (אף שיר לא היה קשור לפסח, סתם שירים), ולזייף)

היום הייתי אצל סבתא.

היה נחמד כרגיל, ראיתי את כל הבני דודים החמודים שלי.

פתאום הגיע כלב לא קשור. בן דוד שלי התחיל ללטף אותו.

בן דוד שלי: "נמר הוליד אותו"

(נמר- הכלב שלהם. הבן דוד שאמר את זה בן 4 וחצי, כמעט 5).

בן דוד שלי (בן שנה וחצי) התחיל סוף סוף להגיד את השם שלי.

ראיתי אצל בני דודים שלי את הסרט "אבא בלאגן".

סרט נחמד. האבא שם פותח גן ילדים.

התחלתי לחשוב על זה שאולי יום אחד יהיה לי גן.

מדי פעם אני חושבת על זה, זה תמיד נשמע לי נחמד.

אין לי מושג מה אני אעשה כשאני אהיה גדולה, ויש כמה דברים שאם אני רואה משהו שמזכיר לי אותם אני מתחילה לחשוב שאולי יום אחד אני אעשה את זה. אחד מהם זה להיות גננת....

סבתא שלי בסביבות 5 התחילה להחליף את כל המטבח למטבח רגיל (לא של פסח).

נכנסתי הביתה, וכל המטבח היה מלא בערמות.

בשניה שנגמר פסח היא מחליפה הכל.

העיקר שנגמר, ואני יכולה לחזור לאכול חמץ!

המשך שה טובה, אביב שמח, ותאכלו הרבה חמץ (כי זה טעים!).