עוד חודש בדיוק יומולדת.

19 תמיד נראה לי יומולדת סתמי, חסר משמעות כזה.

אבל עכשיו נראה לי שזה אפילו יותר משמעותי מ-18. כי בגיל 18 אתה כאילו נחשב בוגר, אתה כבר לא ילד.

אבל זה לא ממש נכון. עכשיו, רגע לפני 19, אני מרגישה כאילו זה באמת קורה, לא כאילו אני אמורה להתבגר, אלא שמשהו באמת משתנה.

היה סופשבוע מצוין.

ביום חמישי הלכתי למועדונית, ומאחר ואני במצב רוח אומנותי משהו בזמן האחרון (כל פעם שמשעמם לי בצבא, וזה קורה הרבה, אני מתחילה לקשט את המחלקה. בזמן האחרון מעורבים גם די הרבה צבעי גואש)

אז חיטטתי קצת בארונות, והוצאתי דפים, גואש, טושים, דבק ודברים להדביק. והיה כיף.

אחר כך ראיתי קצת השמינייה,

ואז נפגשתי עם שתי בנות מהקורס כדי לקנות מתנה לשלישית, וסיימנו את היום בסרט עם פופקורן וסוכריות גומי בבית של אחת מהן. סרט הזוי, קצת מטופש, אבל היה כיף.

בשישי ניצלתי את הבוקר כדי לישון, אז נפגשתי לופל בלגי אם רורי, ואחרי צהריים נסענו לסבתא (ולולי היה מקסים כתמיד, אולי אפילו יותר).

בערב יצאתי עם אביבה וידיד שלה לפאב, שאני לא ממש אוהבת, אבל היה נחמד. ואכלתי צ'יפס בבורגר קינג. לא אכלתי שום דבר במקומות של המבורגרים כבר שנים, אבל פתאום בא לי.

והיום – שבת מנוחה.

קמתי לריח של ארוחת בוקר, אבא עשה לי ביצת עין עם שמן זית וזעתר, היה צנימים וסלט ולבנה.

הבית היה חשוך, כל התריסים מוגפים, והריח, הריח המדהים של החורף.

קצת טלוויזיה.

ירדתי עם הכלבה,  בחוץ הכל רטוב. ראיתי שבלול מטייל לו. אתמול כששאלתי את לולי מה יש בחורף הוא אמר שבלולים.

אבא עשה מרק ירקות, עם גריסים, כמו שאני אוהבת.

ישבתי מתחת לשמיכה, עם שוקו (אבא עשה לי מקקאו, כי לא הייתה שוקולית), וראיתי דוגוויל. לפני שנתיים בערך התחלתי לראות אותו בבייביסיטר, ונאלצתי להפסיק באמצע. מאז אני מנסה לשכנע אנשים לראות איתי והם לא מסכימים. אז היום ראיתי, לבד. סרט יפה. או שאולי יפה זו לא המילה...

שעה וחצי שינה,

ואז נסעתי עם רורי לאגאדיר לאכול המבורגר צמחוני.

פחות או יותר הפסקתי לאכול בשר לפני 11 שנה. אבל עד לפני 6 שנים עדיין אכלתי דגים, והמבורגר.

תמיד הייתה לי חולשה להמבורגר, הבשר היחידי שאני אולי מתגעגעת אליו.

זה לא הבשר כמו הקטע של הלחמנייה עם הירקות, הקטשופ והקציצה. המבורגר צמחוני בהחלט מספק את זה. 6 שנים לא אכלתי המבורגר. לפני שנה בערך אנג'לה אמרה לי שבאגאדיר יש המבורגר צמחוני טעים, לא הלכתי. והיום, סוף סוף. בדיוק מה ברציתי. אני לא זוכרת מה הטעם של בשר, ומבחינתי זה היה בדיוק אותו הדבר (קודם הכרחתי את רורי לטעום, לוודא שזה בטוח לא בשר).

לזה התגעגעתי – הלחמנייה, צ'יפס, קטשופ ומיונז, וקולה בבקבוק זכוכית.

היום הרגשתי כאילו זה באמת קורה. אני אתבגר ואין לי מה לעשות בקשר לזה.

אני רוצה לשנות דברים, אבל להישאר מי שאני.

לא לצבוע את השיער (מעולם לא צבעתי עד היום), לא לאכול בשר, לא לעשן (מעולם לא נגעתי בסיגריה). אלה דברים שחשובים לי. להמשיך להתמכר לסדרות מטופשות בטלוויזיה.

אני רוצה יותר סופי שבוע כמו זה  שהיה עכשיו, ונגמר.

לעשות דברים שאני נהנית מהם, ללבוש בגדים שאני אוהבת, שאני מרגישה בהם יפה.

להמשיך לראות את הילדים שלי שאני כל כך אוהבת – לולי, צ'ופצ'יק, הילדים של המועדונית. שאני כל כך מתגעגעת אליהם, שעושים אותי כל  כך שמחה.

התחיל החורף.

זה היה הכל – הגשם, מבול. הריח המדהים. השבלול.

החושך הזה, האפלה.

הקור, ובעקבותיו הבגדים.

ביום חמישי קניתי סוודר יפה. חשבתי שייקח עוד זמן עד שאני אלבש אותו.

אז נכון, במשך השבוע אני בבסיס. קצת משעמם לי. לפעמים נחמד.

הבגדים – לא בגדים כיפיים של חורף, אלא סתם אותם בגדים. מכוערים, מסורבלים.

אבל בסופי שבוע – אם הם יהיו כמו זה שהיה עכשיו, אז אני אחייך האמת. ארגיש כמו עצמי. זאת שאני מכירה, ולפעמים אפילו אוהבת.

ובסוף זה ייגמר, והכל יהיה כמו הסופשבוע הזה. אני אהיה אני, אראה כמוני, ואתנהג כמוני.

אמן.

שיהיה לכם חורף קסום.

תנצלו אותו.