הייתי היום בתערוכת בוגרים של שנקר (ביצפר לעיצוב, למי שלא יודע. כי היום אמרתי למישהו שאני הולכת והוא לא ידע מה זה) עם אמא ואחותי, ואחרי זה בהארי פוטר עם אחותי.

בשנקר היה ממש יפה.

העיצוב אופנה היה יותר יפה משנה שעברה, כי שנה שעברה זה סתם היה תלוי בחדר, והשנה היה חדר גדול שמחולק לחלקים קטנים, שכל חדר כזה היה של מעצב אחר.

העיצוב תעשייתי היה ממש יפה. היה מעין מטבח נייד, לשפים כאלה שמבשלים בבית. והיה עוד המון דברים יפים, אבל מרוב שהיה המון אני כבר לא זוכרת....

היו 5 קומות (או 6, אני לא בטוחה), ואחרי כמה זמן כבר ממש התעייפנו. אחותי סיימה חצי שעה לפנינו, ולאמא נמאס לקראת הסוף אז היא דילגה קצת. אני ראיתי הכל, ומאוד מאוד נהנתי (רק חבל שמרוב דברים אני כבר בקושי זוכרת משהו...).

פגשתי שם גננת שלי מגיל 4 בערך (חנה. לא שזה אומר למישהו משהו, אבל זה כדי שאני אזכור).

זה מאוד מצחיק, כי לפני כמה ימים אני ואמא דיברנו על הגנים שלי, ואמרתי לה שאני זוכרת שאהבתי את הגננת הזאת והיא סיפרה לי שבאמת אהבתי אותה, ושלפעמים אני וחברה שלי (קראו לה ליאן או משהו כזה. לא ראיתי אותה מאז הגן הזה) היינו מדברות הרבה בריכוז, והיא הייתה שולחת אותנו למטבח בתור עונש (ואז היינו מדברות שם במקום).

הגננת סיפרה לנו שהיא פרשה שנה שעברה.

יום שישי הולכים לבצלאל (בתקווה שאמא תסכים, כי היא מפחדת שזה יעייף אותה מאוד, כי זה עוד יותר ארוך משנקר...)

אחרי התערוכה נסענו אני ואחותי לעזריאלי לראות הארי פוטר.

הסרט היה אמור להתחיל ב-10 ורבע וקצת לפני 10 רצינו להיכנס לקולנוע והשומר אמר שנחזור עוד 10 דקות, ובאנו אחרי 10 דקות והוא אמר שעוד מעט, וככה הוא כל הזמן גירש אנשים ונתן לנו להיכנס רק פחות מ-5 דקות לפני סוף הסרט.

בסוף נכנסנו, קנינו פופקורן, וסבלנו 35 דקות של פרסומות. הסרט התחיל ברבע ל-11.

עד שהוא התחיל גמרנו ¾ חבילת פופקורן, וכבר די בא לי ללכת הביתה....הייתה לי הרגשה שדי מיצינו את כל העניין הזה של הקולנוע....

הסרט עצמו היה נחמד. בקביק חמוד.אבל כמו בסרטים הקודמים- אם לא הייתי קוראת את הספר (3 או 4 פעמים, ככה יצא...) לא הייתי מבינה חצי ממה שקורה שם. הם הורידו המון קטעים חשובים.

אמרו לנו שאם מחתימים את הכרטיס של החניה בקולנוע, לא צריך לשלם. אז החתמתי. ככה לפחות חשבתי. בשעה 1 וקצת ניסינו לצאת מהחניון. זה לא ממש הלך... הכרטיס יצא בחזרה.

השומר שלח אותנו לעמדת תשלום קצת רחוקה (שאחרי זה ראינו שיש אחת 4 צעדים מהיציאה).

אחותי הייתה קצת לחוצה (גם אני, אבל רק כי פחדתי שלא יהיה לנו מספיק כסף לשלם), וכשאחותי לחוצה היא דופקת את האוטו. אז היא דפקה אותו. אבל רק דפיקה קטנה, לא משהו רציני.

ועכשיו אני בבית.