אני אצל סבתא.

באתי כדי לשמור על לולי, כי דודים שלי נסעו עם כל הילדים, ורק הוא נשאר לבד.

בהתחלה פחדתי שהוא יבכה הרבה וכל הזמן ירצה את אמא אבל היה ממש בסדר.

אתמול ב-4 בערך חברה של דודה שלי החזירה אותו מהגן, בהתחלה הוא רצה את אמא, אבל יצאתי איתו החוצה, ואחרי 2 דקות על הבימבה הוא הפסיק לבכות.

מסתבר שהבימבות האלה (המכוניות הקטנות האלה של ילדים) ממש חזקות, כי ללולי יש 3, ואני הייתי על אחת מהן והיא עדיין לא התפרקה.

בדרך כלל אני צריכה לרדוף אחריו ולהתכופף כל הזמן, אז אתמול החלטתי שאני אנסה לנסוע באחת (אחת ישנה, שגם ככה די מתפרקת, אז אמרתי שמקסימום היא תתפרק...), והיא החזיקה ממש טוב, והיום נסעתי עליה שוב.

אני מבינה למה הוא אוהב אותן, זה ממש כיף (והרבה יותר נוח כשאני בגובה שלו, ולא צריכה לשבור את הגב), ואם הרגליים שלי היו יותר קצרות הייתי ממש נהנית.

בערב עשיתי לו אמבטיה, והוא השפריץ הרבה, ואחרי זה השכבתי אותו לישון, והוא לא עשה הרבה בעיות, וב-8 וחצי בערך הא כבר נרדם.

חשבתי שבבוקר הוא יתעורר ויעיר אותי (כי ילדים קטנים מתעוררים מוקדם, לא?), אבל ברבע ל-7 התעוררתי ושניה אחר כך סבתא שלי באה להעיר אותי והייתי צריכה להעיר אותו. וזה היה ממש קשה, כי הוא לא התעורר, ועד שהוא כבר פתח את העיניים הוא נראה ממש מסטול וכמעט נרדם שוב.  

הוא גם לא בכה שהוא רוצה את אמא או משהו, הוא היה ממש מתוק, והתנהג מאוד יפה.

בכלל, הוא כמעטי לא רוצה את אמא או אבא.

אתמול היו לו כמה רגעי משבר, אבל הם נמשכו רק כמה דקות.

פעם אחת הוא פתאום ראה את האוטו של אמא שלו והתחיל להתלהב שאמא חזרה (האוטו היה כל הזמן שם, אבל זה מאחורי הבית, אז הוא לא ראה אותו קודם), וכשהוא ראה שהיא לא בבית הוא קצת בכה.

וכל פעם שהוא רואה טרקטור הוא מתחיל לצעוק אבא.

אבל חוץ מזה הכל בסדר.

היום בבוקר הוא אפילו אמר משהו על אמא בלי להתחיל לבכות.

אתמול שאלתי אותו של מי הטרקטור.

אז הוא אמר אבא. "של מי עוד?", "עמוס" (דוד אחר שלי), "של מי עוד?", "לוג" (התאילנדי של סבא). אבל סבא הוא לא אמר....

אז היום ב-7 וחצי חברה של דודה שלי באה לקחת אותו לגן, והבת שלה (היא איתו בגן) בכתה, והוא ישב לידה והתחיל לצחוק.

5 דקות אחרי שלולי יצא מהדלת הקדמית דוד שלי דופק בדלת האחורית ומביא לי את צ'ופצ'יק.

הביאו לי ממלא מקום, שלא ישעמם לי....

המטפלת שלו לא באה, ואמא שלו הייתה צריכה ללכת לעבודה, ואחותו הלכה לישון מאוחר, אז היא הביאה אותו לאבא שלו. אבל אבא שלו עובד ברפת, אז הוא הביא אותו לי.

הבעיה עם צ'ופצ'יק היא שהוא כל הזמן רוצה את אבא, וכל הזמן מנסה להגיע לרפת, כי הוא יודע שאבא שם.

אז הוא התבכיין, והייתי צריכה להעסיק אותו המון כדי שהוא לא יברח לי.

וזה היה מעייף, כי היה חם בחוץ, והוא לא הסכים להיכנס הביתה (הכנסתי אותו הביתה, זאת לא בעיה, הוא שוקל  מקסימום 15 קילו, אבל הוא התחיל לבכות. וזה לא כיף...)

ככה הייתי איתו שעתיים וחצי בערך, וכל כמה זמן עשיתי הפסקות בבית, בשביל המזגן. אני ישבתי על הספה, והוא עמד וניסה לדחוף את הדלת, בתקווה שהיא תיפתח...

ב-10 וחצי אבא שלו לקח אותו, ואני הלכתי לראות טלוויזיה ולדבר עם אביבה (היא עברה היום תיאוריה!).

וכל המשפחה לא מפסיקה להגיד תמיד שלולי בכיין וצ'ופצ'יק הוא ילד טוב וחמוד.

ואני תמיד אומרת שלולי בכלל לא בכיין, והם חושבים ככה רק כי כל פעם שהם רואים אותו זה בארוחות ערב, ואז הוא עייף ונודניק. אבל כשהוא לא עייף הוא הכי חמוד בעולם, ויום שלם הוא לא ראה את ההורים שלו, והוא היה בסדר גמור.

צ'ופצ'יק לעומת זאת לא בוכה אם ההורים שלו לידו, גם אם הוא עייף, אז בארוחת ערב, כשאמא ואבא שלו מטר ממנו הוא הכי חמוד בעולם...

רק שלא תבינו לא נכון, אני מתה עליו.

הוא מתוק, ויש לו חיוך הכי חמוד בעולם כי אין לו את כל השיניים עדיין.

אבל כשאני צריכה לשמור עליו שעתיים והוא לא מפסיק להתבכיין (בסוף הוא ממש בכה בהיסטריה, כי בדיוק התחיל משהו שרציתי לראות בטלוויזיה, והוא רצה לצאת החוצה...), זה לא כיף.

ועכשיו אני מתגעגעת ללולי, למרות שפעם אחרונה ראיתי אותו לפני 5 שעות.

בדרך כלל אני מתגעגעת אליו אחרי שאני לא רואה אותו שבועיים, אבל אחרי שאתמול הוא היה כל כך חמוד אני מתגעגעת. אני רק מפחדת שהוא יחזור נודניק מהגן, כי בכל זאת, ילד בן פחות משנתיים יומיים בלי אמא ואבא יכול להיות מעצבן...

ואני די עייפה.

אבל לא בא לי לישון.

הלכתי לישון ב-1, אבל לקח לי זמן להירדם, וגם אחרי שנרדמתי התעוררתי כמה פעמים (פעמיים נראה לי בגלל שהוא בכה (כי נפל לו המוצץ והוא לא מצא אותו...)וכמה פעמים פשוט בגלל שכשיש לידי תינוק אני לא ישנה חזק...), וברבע לשבע קמתי. וצ'ופצ'יק מתיש...

סבתא התקשרה להגיד לי לבוא לאכול.

אז אני הולכת.

ביי ביי ויום טוב לכולם.