ביום חמישי ב-12 בלילה בערך, כשישבתי בסלון וראיתי מיכאלה התחילו לגרד לי העיניים, והן התנפחו קצת. האלרגיה המפגרת שלי (אין לי מושג למה) עשתה את הביקור החצי שנתי שלה. בערב זה לא היה נורא, אז התעלמתי והלכתי לישון.

ביום שישי בבוקר כשקמתי הן עדיין היו נפוחות ומגרדות.

הלכתי לדודה שלי לתפור (היא תופרת ואני לא עושה כלום. לפעמים אני עושה כלים או משהו).

מצאתי את "צופן דה וינצ'י" והתחלתי לקרוא. הרבה זמן אני רוצה לקרוא אותו, אבל לא יצא. דוד שלי אמר לי לקרוא אותו באנגלית, אבל אחרי שקראתי אותו אני יודעת שלא הייתי מבינה הרבה. אולי עוד כמה זמן אני אקרא אותו באנגלית, כי אחרי שאני יודעת מה הולך שם זה יהיה יותר קל (כמו שעשיתי עם הארי פוטר). הספר לא של דודה שלי, אבל היא הסכימה שאני אקח אותו לכמה ימים.

אחרי כמה זמן התחלתי להרגיש מצוננת, ואחרי עוד קצת זמן כבר הרגשתי ממש רע כי האף שלי ניג'ס והעיניים גירדו. אז ישבתי בחדר, קראתי והרגשתי חרא.

מתישהו אמא באה לקחת אותי, ובבית המשכתי לקרוא, עד שהרגשי ממש עייפה ונרדמתי לשעתיים בערך. כשקמתי קראתי עוד קצת, והלכנו לאכול ארוחת ערב.

דודה שלי ובעלה באו (לא זאת שהייתי אצלה בבוקר), וגם חבר של אבא שלי. הוא רווק וגר לבד די הרבה שנים. הוא לא הפסיק להתלהב מהאוכל של אמא (אורז, עוף, אפונה, סלט וסלט כרוב), והוא עוד יותר התלהב כשהיא אמרה שלקח לה שעה להכין הכל.

לפני השינה קראתי עד (עד 3 וחצי).

ביום שבת קמתי ופתאום הרגשתי טוב. רק העיניים עוד קצת גירדו, אבל לא נורא.

הלכנו לסבתא.

היה יומולדת לסבתא, דודה שלי ודוד שלי. ויום נישואים לדוד אחר לאשתו (הכל יוצא באותו שבוע).

התלהבנו שהימי הולדת יוצאים בשלישיות כי בספטמבר יש לסבא, לולי ודור (שני בני דודים שלי), ויום נישואים לדודה שלי ובעלה (גם בערך באותו שבוע).

ניסינו לראות אם יש עוד חבורות כאלה, אבל לא מצאנו, אז הם התחילו להעביר אנשים תאריכים כדי לסדר את זה...

הם שמו לכל הילדי יומולדת שרשראות על הכיסא, וערמה של מתנות על השולחן לפניו, וקישטו את הסלון.

אני קיבלתי מתנה מדוד שלי וחברה שלו על זה ששמרתי על צ'ופצ'יק שעתיים. מההורים של לולי קיבלתי 150 שקל.

היה מאוד כיף, כי הילדים היו ממש חמודים. שיחקנו עם לולי וצ'ופצ'יק, וגולי ודור עזרו לי אתם.

בהתחלה היינו למעלה והם קפצו על המיטות ונכנסו לארגז מצעים. המעקה למעלה ממש מפחיד, כי המרחק בין הסורגים שלו גדול (דו מצליח לעבור שם). תמיד צריך להיזהר שאף ילד לא ייפול, אבל עם לולי זה הכי מפחיד כי הוא מחזיק שתי מעקות, מוציא את הראש, ואז מוציא את הרגליים אחת אחרי השנייה (הוא לא נפל כי אחרי רגל אחת שמתי לב ורצתי להחזיק אותו).

אחרי זה ירדנו למטה ושיחקנו עם כל הבינבות והטרקטורים שלהם. אני, גולי ודור הסענו את היותר קטנים. בהתחלה את לולי וצ'ופצ'יק, ואחרי זה גם את נזק, שסבל מחוסר תשומת לב אז אחרי ששמתי לב לזה התחלתי להסיע גם אותו בטרקטור.

בדרך כלל צ'ופצ'יק לא מתייחס ללולי, אבל היום שבת הם היו כאלה חמודים. הם הלכו ביחד, הם הלכו לשירותים (סתם עמדו שם וחיפשו משהו להרוס...), פתחו חלונות והלכו למטבח ביחד. זה היה ממש חמוד.

היה קטע שלולי חיבק את צ'ופצ'יק.

דודה שלי גרה עכשיו בבית שפעם היה של סבא (אנחנו משכירים לה אותו, עוד מלפני שהוא נפטר), וכל כמה זמן היא מביאה לנו מכתבים ששלחו אליו. עכשיו זה די אידיוטי, כי הוא לא חי...

היה מכתב אחד "לרוזה וזאב רוזנברג". סבתא נפטרה כבר לפני 17 שנה....

אחרי סבתא אני ודודה שלי (זאת שתופרת לי) הלכנו לשוק המעצבים. קניתי חולצה ושתי גופיות (200 שקל. לא נורא.). דודה שלי הלכה לרוני בר (מעצבת אחת) והייתה שם ¾ שעה בערך. בסוף היא קנתה שתי חולצות (טריקו. בהרבה כסף. אבל הבגדים של רוני בר מגניבים, יש לה רעיונות יפים, אבל היא  נסחפת במחירים).

פגשתי 2 בנות מהכיתה שלי.

כשחזרנו ישבתי איזה שעה, דיברתי עם אמא ואז הלכתי לקרוא ולישון.

ביום ראשון בבוקר קראתי עוד קצת וסיימתי את הספר.

לקח לי 48 שעות לסיים 450 עמודים.

אתמול החלטתי שאני חייבת להתחיל לעשות מתמטיקה, כי יש רק עוד 3 שבועות חופש ואני לא זוכרת מתמטיקה כל כך טוב (שלא נדבר על פיזיקה...). אז התחלתי מתמטיקה, כי פיזיקה אני מפחדת להתחיל.

עשיתי שעתיים וחצי בערך (עם הפסקה אחת ארוכה באמצע).

ב-4 בערך הלכתי לפגוש אחת שאני הולכת להתנדב אצלה.

זאת אמא חד הורית, שלבת שלה יש שיתוק מוחין. הבעיה שלה רק ברגליים. היא עברה עכשיו ניתוח בארה"ב וביום שישי היא חוזרת לארץ. אני אבוא פעמיים בשבוע לשעתיים בבוקר להיות איתה.

הם לא משפחת מצוקה או משהו, אבל אין להן משפחה מורחבת בארץ (המשפחה של האבא בארה"ב כנראה), רק ההורים של האמא, שגרים בבאר שבע.

האמא ממש חמודה, ולפי מה שהיא סיפרה לי על הילדה (בת 5 וחצי) גם הילדה מקסימה.

היא סיפרה לי שיש לה בייביסיטר שקוראים לה חן, ופעם היא אמרה לה "אמא, אולי תלכי עם חברה לבית קפה כדי שחן תבוא לשמור עליי". היא אמרה שהיא ילדה מקסימה והיא לא מפונקת. היא נשמעת מתוקה.

כשחזרתי הביתה סבא וסבתא באו (זה לא קורה הרבה). סבתא הייתה אצל איזה רופא, ואחרי זה הם באו אלינו.

בהתחלה אמא הציעה להם שנלך לסרט, והם עשו פרצופים ואמרו שסבא ירדם.

אחרי זה היא הציעה שנלך ליפו, וסבתא אמרה שנלך למסעדת דגים. אחרי זה, כשאמא אמרה לדודה שלי שנלך למסעדת דגים ("בלי שריצים" כמו שסבתא אומרת (במילעל)) סבתא התחילה לצחוק.

בסוף דודות שלי באו לפה. דודה שלי הביאה סרט תוניסאי, ואמא עשתה ארוחת ערב.

ראינו רק את ההתחלה של הסרט, כי הפסקנו כדי ללכת לאכול ואחרי זה לא המשכנו.

היה ממש נחמד. סבא וסבתא חמודים.

אחרי שכולם הלכו ראיתי שבתות וחגים, קצת מחשב והלכתי לישון.