החלטתי שלמרות שעברו כמעט שבועיים אני רוצה לכתוב פוסט על הסופשבוע בעין העמק.

סתם כי היה ממש כיף ואני רוצה לזכור את זה ושזה יהיה פה.

אני צריכה לשבת ולהיזכר ולכתוב.

ביום שישי בבוקר (יום שישי ה-13) יצאנו באוטובוס לרכבת צפון, משם לקחנו מונית שירות.

אני נסעתי באוטובוס עם אביבה ואוסטין, אז כמובן שאיחרנו. ב-45 דקות, אם אני זוכרת נכון.

בתחנת רכבת נפגשנו עם 3 בנות (אילי שמוליק ואנג'לה) את כולן הכרתי מקודם, אבל רק ראיתי אותן כמה פעמים, לא הייתי ממש חברה שלהן.

בגלל זה לפני שנסענו פחדתי שאני לא אהנה.

הנסיעה הייתה שעה ורבע בערך, וזה היה ממש קצת כי אמרו לנו שזה שעתיים נסיעה לפחות.

הנהג האידיוט הוריד אותנו באיזו צומת, למרות שהוא אמר שהוא יוריד אותנו בכניסה למושב.

בגלל זה היינו צריכות ללכת 20 דקות בשמש, בלי להיות בטוחות לאן אנחנו הולכת.

בסוף מצאנו את עין העמק והגענו לבית.

הבית הוא בית של דוד של אוסטין, שקיבל אותו בירושה מדודה שלו שמה לפני כמה שנים. הם באים כל כמה שבועות לחופש שם, ולפעמים משפח וחברים שלהם באים לשם.

הבית ממש מוזר.

בהתחלה נכנסים לפינת אוכל, ממנה עוברים למטבח קטנטן, ומשם לשירותים ואמבטיה, ולחד שינה עם מיטה ומיטת קומותיים.

אחרי זה יוצאים מהבית, עוברים דרך מרפסת ונכנסים להמשך של הבית. יש סלון, שירותים ומקלחת, אמבטיה לשעבר שעכשיו היא מחסן ושני חדרי שינה.

יש גם חדר טיפולים (ככה אנחנו קראנו לו). חדר שיש באמצע מיטת יחיד, נראה כמו חדר כזה של מסאז'ים או משהו.

מאחד החדרי שינה יש חדר ארונות נמוך, עם סולם ומיטה למעלה. אביבה אמרה שזה כמו החדר של היידי בהיידי בת ההרים. מהחדר השני יש יציאה למרפסת קטנה.

כשיוצאים מהבית מגיעים למרפסת (זאת מההתחלה), יש שולחן וכיסאות, כמה ספסלים וחדר יומולדת.

זה חדר קטן שבנוי כמו בית על העץ, רק בלי עץ, חדר על עמודים, קטן קטן שאפשר רק לשבת בו. קראנו לו חדר יומולדת כי היו בו בלונים וקישוטים של יומולדת, וברכה על השולחן.

מהמרפסת יש מדרגות לחצר.

החצר מקסימה. היא בנויה עם מעין טרסות מאבן, עם מלא עצים. יש עץ תאנים, רימונים, קלמנטינות עגבניות, תות ו-3 סככות של גפנים.

כל כך יפה שם, זה ממש גדול ואפשר לטייל  שם בין העצים.

יש כל מיני ספסלים ויש ספסל ושולחן מאבן שלא ממש רואים שזה שולחן וספסל. יש גם אמבטיה כחולה שלא הבנו מה השימוש שלה ויש בריכה קטנה של דגים או משהו שעכשיו מלאה במים מגעילים.

יש גם צריף ואולם גדול.

חוץ מזה יש עוד קומה שעכשיו משכירים אותה.

לזאת שגרה בבית קראו מרים. היא גרה לבד, והייתה ציירת והייתה מעבירה סדנאות.

על הדלת יש שלט "מרים ציירת".

כמעט לא שינו את הבית מאז שהיא גרה שם. הוא די מבולגן, ומלא בדברים לא תואמים (יש 5 פמוטים, אין שניים אותו דבר). אבל זה כל כך מיוחד, וזה יפה.

כשהיינו בבית אי אפשר היה להתעלם ממנה. כל הזמן דיברנו עליה.

אמרנו שהיא תבוא בלילה (זה לא קרה).

היה יום שלישי ה-13 אז זה ממש התאים. כל הזמן אמרנו שהרוח שלה עדיין שם.

באולם היה מקרר שאמרתי שנראה כמו מקרר גופות, ובארון היה נרות שהיו בקערה עם אפר אז אמרנו שזה האפר של מרים.

בלילה כשהיינו באולם אביבה נבהלה ממשהו אז היא צעקה, אז אנג'לה צעקה אחריה כדי להבהיל אותנו אז כולן התחילו לצעוק ואנג'לה ואני צחקנו.

עד כאן התיאור של הבית.

יהיה עוד פוסט על מה שעשינו שם וכאלה, זה פשוט מתחיל להיות ממש ארוך.

לילה טוב בינתיים.