נסענו אני אבאמא ואחותי (שזה כל המשפחה) לסופשבוע בצפון.

היינו חמישי, שישי, שבת וקצת ראשון.

ביום חמישי עצרנו בדרך בקיסריה.

פעם ראשונה שהייתי בקיסריה. קצת הסתבכנו שם, אז יצא שעשינו סיבוב באזור של הבתים.

אכן בתים יפים. לא סתם אומרים. אבל צפופים, כאילו, אין לאנשים הרבה חצר.

רצינו ללכת לים לאכול שם. הכניסה עלתה 30 שקל לבנאדם, אז אמרנו שנחפש מקום אחר.

ליד זה היו את העתיקות, והכניסה אליהן עלתה פחות מלים, שזה אידיוטי, אז אמרנו שזה בגלל שלא הם בנו אות, אז עלה להם פחות....

בסוף מצאנו חוף אחר בקיסריה שהכניסה חינם, ולא הבנו מה הרעיון של החוף ההוא.

אחרי זה נסענו לעכו.

העיר מקסימה. הרבה בתים ישנים, עשויים מאבן ועם קשתות. אבל הכל מוזנח ומלא גרפיטי... זאת הייתה יכולה להיות עיר ממש מדהימה.

הסתובבנו העיר, הלכנו לטיילת. הים שם יפה. היו שם כמה שקפצו מהצוק לים.

אחרי עכו נסענו לצימרים במושב בצת.

יש שם בערך 10 חדרים, ובריכה בחצר.

המקום נחמד והמארחים נחמדים, אבל היו שם די הרבה אנשים. היו שתי משפחות גדולות, כל אחת סבא סבתא והילדים והנכדים, ככה שהיה די עמוס, אבל לא כל כך נורא כי הם לא עשו הרבה רעש.

אבל ביום שבת באה משפחה מגעילה. כל פעם שהם ישבו בחוץ הם השאירו אחריהם בלגאן. צלחות עם אוכל, קליפות גרעינים וכוסות מלוכלכות. זה היה ממש דוחה.

הייתה ארוחת בוקר במקום שהייתה ממש נחמדה כי היו ריבות שהאישה עושה, ולחמניות שהבעל עושה, והוא עשה גם רוגעלך ממש טעימים.

ביום שישי בבוקר נסענו לחוף אכזיר.

היה דגל אדום, כלומר הרבה גלים.

היה כיף.

אבא כל הזמן רצה לצאת מהמים כי הוא אמר שנמאס לו להיות במלחמה עם הגלים, אבל החזקתי אותו די הרבה כי לא רציתי להישאר לבד והיה לי כיף.

בסוף יצא שהייתי די הרבה במים, והיו גלים ממש גדולים.

חזרנו לצימרים, התקלחנו, נחנו ואחה"צ הלכנו לטיול של החברה להגנת הטבע מחוף אכזיב למערת הקשת.

היו די הרבה אנשים. הייתה משפחה אחת עם 4 בנות. 3 מהן בלונדיניות, שתיים קטנות ממש מתוקות. בלונדיניות חמודות כאלה.

הטיול עצמו היה חביב, אבל לא יותר מדי. המדריך לא היה משהו, והמקום היה נחמד אבל ראיתי יותר יפים, אבל לא סבלתי או משהו.

בערב הלכנו למסעדה במושב שקוראים לה האווז הירוק.

לא היה כיף. במיוחד לא לי.

אמרו שיש גם מנה צמחונית, אבל אני קיוויתי שיהיה לי לפחות כמה אופציות. הייתה רק פסטה, יכלתי לבחור רוטב עגבניות או שמנת. זה היה ממש מעצבן.

חוץ מזה השירות היה נוראי. היו בערך 5 שולחנות (אולי אפילו 4) ו-3 מלצריות, ועדיין שום דבר לא זז.  אבא ביקש עוד לחם, המלצרית אמרה בסדר, הלכה ולא הביאה. אחרי זה ביקשנו עוד מים, שוב היא אמרה בסדר, ואחרי כמה דקות ראינו אותה שותה כוס מים. אמרתי שאולי היא התבלבלה וחשבה שביקשנו ממנה לשתות מים... אחרי די הרבה זמן היא הביאה לנו.

היו זוג שבאו לארוחת ערב עם הילדה שלהם (בת שנה וחצי בערך).

כמעט קמתי לשאול אותם אם הם רוצים שאני אשמור עליה. זה נראה כאילו זה אמור להיות ארוחת ערב רומנטית או משהו, אז לא הבנתי בשביל מה הילדה, והיא כל 5 דקות בכתה והאבא עשה לה סיבוב בחוץ...

הייתה עוד משפחה, זוג עם שני ילדים, אישה עם הבת שלה והסבא וסבתא. לא הצלחנו להבין מי מהזוג הילדים שלהם. האבא היה ממש מוזר. הוא נראה כאילו הוא מנהל שם את המשפחה. מתישהו הוא קרא לילד שלו (ארווין. ילד בן 6 שקוראים לו ארווין. L. לאח שלו קראו עידו או משהו.), ואמר לו "רוצה לקחת את אח שלך החוצה? סבתא תיקח אתכם". בלי לשאול את הסבתא קודם.

לפני שהם הלכו הוא אמר "לפני שהולכים, תראי לי את הצלחת שלה". האישה הראתה את הצלחת של הילדה. "יופי, היא אכלה יפה" ומסתכל על הבן שלו.

יום שבת לא ידעתי לאן הולכים, עד שהגענו למוזיאון ואז הייתי בהלם ולא רציתי. בסוף לא נכנסנו כי זה מוזיאון פתוח והיה חם ואבא לא רצה.

ואז הלכנו לפקיעין.

נחמד שם.

זה כפר דרוזי (נראה לי) ויש הרבה בתים ישנים כאלה.

ראינו את הבית שעל השטר של 100 שקל.

בכל בית כמעט יש סככה עם גפנים והמון ענבים, זה ממש יפה.

יש איזה בית כנסת בפקיעין שהוא מאוד עתיק וכולם מתלהבים ממנו. אז אמא ואבא החליטו שאנחנו צריכים לראות אותו, והסתובבנו המון כדי למצוא אותו. בסוף הגענו לאיזה חדר לבן מתפורר, שחוץ מזה שהתקרה הייתה קשת היה ממש מכוער.

בחוץ הייתה זאת שאחראית על הבית כנסת עם כמה דתיים. אני הייתי עם גופייה ועם מצלמה ביד, והיה יום שבת. והיא בדיוק סיפרה להם על אנשים שמצלמים בבית כנסת ביום שבת (אני לא צילמתי, כי זה היה מכוער אז לא הרגשתי צורך), ולידי היה שלט בסגנון "אנא לבשי לבוש צנוע". בקיצור, היה לי ממש לא נעים ולקח כמה זמן עד שאמא אבא באו, אז בסוף התעצבנתי עליהם כי מהתחלה לא היה לי כוח ללכת לבית כנסת.

אחרי זה הלכנו לחבר של אבא שלי שגר בקיבוץ תובל לארוחת צהריים.

היו שם עוד אורחים שלהם חוץ מאתנו שישנו שם כמה ימים.

את החבר של אבא ואישתו אף פעם לא ראיתי, אבא מכיר אותו לא הרבה זמן, כמה חודשים.

יש להם בן בן 7 וחצי ועוד שני ילדים יותר גדולים שלא היו.

לאורחים שלהם יש שני ילדים. ילד ממש חמוד בן 4 שקוראים לו נווה, וילדה בן 7 וחצי שקוראים לה נוהר. היא ילדה ממש ממש יפה. מתישהו הילדה סיפרה לי שיש לה שני אחים גדולים, בני 33 ו-29 שקוראים להם חופש ואוהב (אבא אומר שאוהֵד, אני לא בטוחה), אז האמא הסתכלה אלי ואמרה לי "וזה סיפור אמיתי" (לאמא קוראים צהלי).

בהתחלה אכלנו ארוחת צהריים ואחרי זה הלכנו לחנות יד שנייה שיש בקיבוץ. החנות של אחת שבאה מקובה, ולא לגמרי הבנתי מה היא עושה שם. היינו שם שעה ומשהו, וקנינו (אני, אחותי ואמא) 6 דברים ב-155 שקל. אני קניתי נעליים ב-30 שקל, גופייה וחולצה. אחותי קנתה חולצה וקנינו מעיל (של דורין פרנקפורט, שאמור לעלות בערך 400 שקל, ב-40 שקל), וסרפן.

אחרי זה אבא רצה ללכת לעוד חבר שלו אבל אנחנו לא רצינו, והגענו חזרה לצימר ב- 6 בערך.

הלכנו קצת לבריכה ובערב אני, אבא ואחותי הלכנו לנהריה לאכול גלידה.

מסתבר שלנהריה לא סתם קוראים ככה. יש שם נהר.

קוראים לו געתון, אבל אני קראתי לו גבעתרון, כי נראה לי מיותר להתחיל לזכור שם חדש כשיש שם (אמנם של משהו אחר) שכל כך דומה.

הנהר עובר לאורך כל הרחוב הראשי, ככה שבאמצע יש גדר לבנה.

אני מאוד התלהבתי, עד שבדרך חזרה אבא עצר לי וירדתי לראות אותו.

איכס.

נראה כמו ביוב פתוח. ואין שם מים.

הלכנו לטיילת.

אולי נהריה זה חור, אבל הטיילת שלה יותר יפה משל תל אביב ואילת.

בהתחלה יש מגרש טניס, מגרש קט רגל, מתנפחים ועוד כל מיני.

בטיילת עצמה יש כל מיני במות, איש ששר צחיק, בתי קפה, דוכנים ומקום של ריקודי עם.

אבל הגלידה לא הייתה משו.

אבל לא נורא, היה נחמד (חוץ מזה שהייתי הרוגה מעייפות).

ביום ראשון אכלנו ארוחת בוקר, היינו קצת בבריכה וחזרנו הביתה.

הכלבה שלי מאוד התלהבה כשחזרנו.

כשהלכנו היא עמדה בחלון ונבחה ובכתה.

דודה שלי ובעלה לקחו אותה אליהם הביתה ביום שישי, אבל היא לא עשתה בכלל פיפי וכל הלילה לא הפסיקה לנבוח, ובסוף הם לקחו אותה למיטה שלהם וכיסו אותה בשמיכה. אבל היא עדיין לא נרגעה.

בשבת דודה אחרת שלי באה אלינו לשמור עליה, אז היא הייתה בסדר.

אבל היא הקיאה על כל השטיח.

והדג השחור מת (נשאר רק הזהב)....

וזהו.

ואני הולכת להתפר היום. שזה מפחיד.

יום טוב.