אביבה אמרה שמחר אני אראה לה את זה והיא תמצא לי תסרוקות שהוא יהיה יפה.

אבל אני לא רוצה להראות לה את זה.

גם כי אני לא מסוגלת שאף אחד יראה את זה (הסתכלתי עכשיו שוב במראה. אני רוצה לבכות) וגם כי אני מכירה אותה. היא תגיד "על מה את מדברת? זה ממש יפה". ואולי היא באמת תחשוב שזה לא ממש מכוער.

אבל לא מעניין אותי מה היא חושבת.

או מה אמא שלי חושבת.

(וזהו, כי אף אחד אחר לא הולך לראות את זה, אז לא תהיה להם דעה. לא נראה לי שאני בכלל הולכת לספר לאנשים שהסתפרתי).

אני חושבת שזה מכוער.

ובכיתי.

ואני רוצה לבכות עוד.

איכס.

לילה טוב.