בכלל כתבתי את הפוסט הזה בגלל כמה דברים  שראיתי עכשיו בטלוויזיה וסתם רציתי לכתוב עליהם.

היו שני קליפים של אהוד בנאי ב-24. אהוד הוא חבר של אבא. אני לא רואה אותו יותר מדי, אבל כשהייתי קטנה הייתי רואה אותו הרבה, ועכשיו יוצא לי לראות מדי פעם. "מהרי נא", שלפי החישוב שלי (בגלל הגיל של הבנות שלו בקליפ) הוא מלפני 9 שנים בערך, שזה ממש מוזר כי אני זכרתי שהוא לא כזה ממזמן. ראיתי שם את אהוד והוא נראה לי ממש צעיר, וממש שונה מעכשיו, ונראה לי מוזר בלי הכיפה (והילדות שלו בכלל פיציות שם. הן כל כך קטנות...).

אחרי כמה דקות היה עוד קליפ שלו, "הופעת מילואים", זה קליפ חדש, ופתאום אהוד נראה לי רגיל. זה מוזר, כי נראה לי שהייתי אמורה לזכור אותו כמו פעם, כי בשנים האחרונות אני בקושי רואה אותו. אבל בקליפ הזה הוא נראה לי הרבה יותר רגיל, במיוחד עם הכיפה.

היה קליפ חדש יחסית של אריק אינשטיין. "לא בדיוק געגוע".

קליפ מקסים. זאת פעם ראשונה שאני רואה אותו.

שמעתי את השיר קודם כשהוא היה ב-24 אבל זה היה כשעשיתי שיעורים, אז לא ראיתי את הקליפ.

הוא ממש יפה.

גם הרעיון שלו יפה, והוא גם עשוי יפה.

רואים כל מיני קטעים ישנים, בשחור לבן, וקטעים חדשים משולבים באמצע.

אהבתי.

יש עכשיו שתי פרסומות שאני מאוד אוהבת. הפרסומת של סיידר הגליל (היא לא מאוד חדשה, אבל אני אוהבת אותה), והפרסומת החדשה של חומוס אחלה, של המשפחות שלכל משפחה יש את האוכל שלה אבל לכולם יש חומוס אחלה.

בשיעור פיזיקה היום היא שמה מפזר חום כדי לייבש את האוויר לניסוי שלה (התחלנו סוף סוף ללמוד חשמ. דווקא היה חביב), וגם המזגן דלק. התוצאה: אני חולה. בהתחלה סתם הייתה לי סחרחורת וכאב לי הראש והרגשתי כאילו אני עוד שנייה מתעלפת. מאז זה התפתח, אני גם מצוננת, ועדיין כואב לי הראש, ונאלצתי לבטל בגלל זה שיעור נהיגה כפול שהיה אמור להיות לי היום...

אני הולכת לישון (הרשיתי לעצמי להישאר ערה עד כל כך מאוחר כי העבירו את השעון, אבל גם ככה זה מתחיל להיות מאוחר).

אני צריכה ללכת לישון כדי שאמא תעיר אותי בבוקר, ואני אראה אם אני עדיין מתה, או שאני מסוגלת ללכת לבצפר.

זה היה סתם פוסט, בגלל שמאוד בא לי לכתוב, ולא היה לי משהו מוגדר.

אבל אני לא כותבת לעיתים די רחוקות, אז כשיוצא לי אני כותבת הרבה שטויות. לפחות ככה הן לא נשארות בתוך הראש שלי.

אולי ככה הוא יכאב פחות...

לילה טוב לכולם J