הלכתי היום לעשות תיאוריה.

כבר שבועיים (או יותר) אני מתכננת ללכת עם מהמה ומגלשה. כל פעם אנחנו קבענו יום, ובסוף זה לא יצא בגלל הצופים שלהן, או מבחן שלי או שלהן או כל מיני כאלה.

בסוף, למרות שהיה אמור להיות לי  מבחן בספרות, אמרתי להן שאני אשאל את המחנכת שלי אם אני יכולה לעשות את המבחן פעם אחרת, ואם היא תסכים נעשה היום.

שאלתי אותה, והיא אמרה שבסדר, אבל כמה ימים לא יצא לי לדבר עם מהמה ומגלשה, והן לא באו ושאלו כלום.

אז החלטתי שאין לי כוח לרדוף אחריהן, ושאם הן לא אומרות שהן באות אני הולכת לבד.

ביום חמישי אין תיאוריה בתל אביב, וגם לא בפתח תקווה ( אמא עובדת שם, אז היא הייתה יכולה לקחת אותי), אלא רק בחולון. המורה לנהיגה שלי לא יכל לקחת אותי כי לא יצא לו עם השיעורים האחרים בבוקר, אז הייתי אמורה לנסוע באוטובוס.

אין לי בעיה עם אוטובוסים (כאילו, יש לי, אבל אין ברירה אז אני נוסעת...), אבל אני לא טובה במקומות שאני לא מכירה, ולא זכור לי שאי פעם הייתי בחולון וידעתי שאם אני אגיע לשם אם אוטובוס לא יהיה לי מושג מה לעשות עם עצמי ולאן ללכת ואני אתחיל להילחץ.

למזלי אבא הנחמד הציע לקחת אותי (מרצונו החופשי! אני אפילו לא רמזתי). הוא אפילו קם בשבילי ב-6 ורבע!!. בדרך הקפצנו את אמא לאוטובוס, והגעתי לחולון קצת אחרי 7 ורבע (התיאוריות מתחילות ב-7 וחצי).

אני הייתי מאוד לחוצה, כי ממש לא הייתי בטוחה שאני יודעת את החומר (באמת לא ידעתי כל כך טוב...). אתמול המורה שלי הסביר לי קצת על המנוע ושאל אותי כמה שאלות, וזה די עזר, אבל עדיין בכלל לא הייתי בטוחה בעצמי.

בניתי על זה שאני לא אעבור, ושאני אעבור תיאוריה שנייה.

כשהגעתי היו כבר די הרבה אנשים, והייתי מספר 20 ומשהו נראה לי (המספרים התחילו ב-950 בערך, אז אני לא ממש יודעת). הפקידה הייתה ממש מגעילה (רורי הזהירה אותי), ודי הרבה אנשים היא שלחה הביתה בגלל כל מיני בעיות בטופס וכאלה. תלויה שם כתבה על אחד  שקיבל שנה וחצי מאסר כי הוא העתיק בתיאוריה, לא קראתי אותה, אבל אני לא יודעת מה אתכם, לי זה נשמע קצת מוזר....

היו לי 7 שאלות שלא הייתי בטוחה בקשר אליהן. בסוף בדקתי אותן, על אחת מתוכן עניתי לא נכון, על 2 כן. את השאר לא זכרתי... 

חיכיתי קצת, הייתי קצת לחוצה, ניסיתי לקרוא רייטינג ולא הצלחתי.

האיש עם התשובות יצא, הביא לי את הטופס הירוק ועשה פרצוף סתם, לא חייך ולא עצוב. הסתכלתי והייתה חותמת "עבר". אבל לא הייתי בטוחה שעברתי. חשבתי שאולי כתוב "לא עבר" והלא נמחק או משהו.

אז לא הייתי ממש שמחה. גם לא רציתי להגיד לכולם, כי אם בסוף לא עברתי זה יהיה מוזר.

אמרתי לאמא ואבא, ובסוף גם למורה לנהיגה כי  רציתי לדעת אם אני צריכה לקחת משם עוד משהו חוץ מהטופס הירוק חתום (לא הייתי צריכה).

אבל עדיין לא הייתי בטוחה שעברתי.

אמא אמרה לי שאני צריכה לנסוע בקו 1 מחולון (רחוב הלוחמים) לאלנבי, ומשם לקחת 61 הביתה (זה ממש עצוב, אפילו אוטובוסים בתל אביב אני לא זוכרת...).\

התחלתי לחפש את התחנה. אני חייבת להגיד שחולון זאת עיר מוזרה. אולי זה רק האזור של משרד הרישוי ככה (נראה לי שזה אזור התעשייה. אם כן זה בסדר), אבל לי זה נראה מוזר.

הלכתי המון סביב עצמי, הלוך חזור, שאלתי מישהי והיא הסבירה לי בערך. בסוף חזרתי למשרד הרישוי, עברתי את הכביש והייתה שם תחנה. שאלתי, ואחד שם אמר לי שאני צריכה את הכיוון

השני. כשחיכיתי לרמזור ירוק עבר אוטובוס 1. לא נורא, אין לי שום דבר חשוב היום, במילא לא תכננתי ללכת לבצפר, יש לי זמן.

מצאתי את התחנה.

פתאום באה אחת לתחנה. "עברת?", היא שואלת אותי בשיא ההתלהבות. למזלי זכרתי שראיתי אותה שם, אחרת זה היה ממש מפחיד. אמרתי שכן, למרות שלא הייתי בטוחה, והיא אמרה שגם היא, סיפרה לי שהיא הייתה מאוד לחוצה, ואז בא האוטובוס שלה.

אחד בא לתחנה (גם הוא עשה תיאוריה) ושאל על אוטובוס לאיפשהו זקן אחד שילך לקוגל. גם רורי אמרה לי משהו עם קוגל. אחרי זה הזקן אמר לעוד מישהו שהוא יכול לקחת אוטובוס מקוגל.

זה כאילו כל חולון זה אנשים שבאו לעשות תיאוריה, סבתא של רורי וקוגל (שאני אפילו לא יודעת אם זאת כיכר או רחוב).

אחרי כמה דקות בא האוטובוס שלי. הוא היה די מלא, אבל לא היה לי אכפת לעמוד ולהצטופף. זה היה 5 דקות בערך לפני 9, ויצאתי ממשרד הרישוי ב-8 ורבע.

עליתי, אבל הייתה שם אחת שנראתה לי כאילו היא הולכת להתפוצץ (הייתה לה שקית גדולה אדומה, בתוכה שקית שחורה, ולא יכלתי לראות מה יש בפנים). הסתכלתי על האוטובוס והגעתי למסקנה שכולם שם נראים כמו מחבלים. ירדתי מהאוטובוס (לא בגלל כולם, רק בגלל האישה עם השקית), וחיכיתי לאוטובוס הבא, ולא עבר הרבה זמן עד שהוא הגיע. גם הוא היה די מלא, אבל פחות מהקודם, עמדתי, אבל לא היה צפוף. פה לא היו מחבלים, אז הרשיתי לעצמי להישאר.

עדיין הייתי במצב רוח מוזר, כי לא הייתי בטוחה אם עברתי, אז לא הייתי שמחה, ולא עצובה, והייתי מבולבלת והיה מוזר.

לקראת סוף הנסיעה אחת קמה ושאלה זקנה אחת אם היא רוצה לשבת. היא אמרה שלא אכפת לה לעמוד, והיא לא ישבה, למרות שהמקום נשאר פנוי כי היא אמרה שעוד שתי תחנות היא במילא יורדת.  האישה הזקנה הייתה יפה כזאת. אנשים זקנים בדרך כלל לא מאוד יפים, בגלל כל הקטע הזה עם הקמטים, אבל אפשר היה לראות שכשהיא הייתה צעירה היא הייתה יפה.

האישה שקמה מאוד הזכירה לי את אורלי זילברשץ בנאי. היא הייתה קצת דומה לא, והיה לה קול כמו שלה. אולי זאת הייתה היא. אבל לא נראה לי.

פתאום היא בתקרת לאוזן שלי ושואלת אותי בשקט "יש לך חבר?", הייתי קצת בהלם, ועניתי שלא. אז היא המרה "אל תדאגי, עוד יהיה". ואחרי כמה דקות היא אמרה "את תדעי לבד. זה מהלב".

ירדתי תחנה אחרי זאת שהייתי אמורה לרדת בה.

עכשיו כבר הייתי די בטוחה שעברתי.

הלכתי קצת באלנבי, ידעתי שהתחנה אמורה להיות איפשהו, אבל לא זכרתי בדיוק איפה.

קניתי גלידה אמריקאית, ושנייה אחרי עברתי ליד מאפייה ובא לי משהו מתוק, אבל הייתי עם גלידה ביד אז זה נראה לי מוזר.

הלכתי עוד קצת. עברתי ליד חנות של דברי יצירה ונכנסתי. עשיתי סתם סיבוב (היה לי רק 20 שקל. סתם רציתי לראות), ויצאתי. עברתי ליד ארטה, והתקשרתי לאמא לשאול איך אני מגיעה מפה לתחנה. היא אמרה לי לחזור לאלנבי ולקחת 30. הלכתי עוד קצת ועברתי שוב ליד אותה מאפייה. קניתי סופגניה.

ראיתי את 30 בתחנה, אבל לא היה לי כוח לרוץ והייתי באמצע לאכול, אז אמרתי שאני אעלה על האוטובוס הבא. עד שסיימו לעלות אליו אנשים הוא נסע מטר בערך ועצר ברמזור, אז החלטתי שאני אעלה בכל זאת. הוא פתח את הדלת, האוטובוס היה די ריק אז ישבתי לי ואכלתי את הסופגניה (הסופגניה השנייה שלי. אתמול קניתי במכולת).

הגעתי הביתה ב-10 ורבע, 3 וחצי שעות אחרי שיצאתי. לקח לי שעתיים לחזור הביתה.

כשאבא בא הוא ראה את הטופס הירוק, וכנראה שלא פיספסתי את ה"לא", ושבאמת עברתי.

ראיתי טלוויזיה (“changing rooms” שהקלטתי אתמול), והלכתי לישון.

ישנתי 3 שעות. קמתי בערך –3, אכלתי, עשיתי כלים, ירדתי עם ג'ינג'ר, והתיישבתי על המחשב לכתוב.

אם יהיה לי כוח ומוזה אני אמשיך לכתוב את הפוסט הזועם על הבית ספר שלי שהתחלתי אתמול.

נ.ב.

לאביבה היה היום טסט. היא לא עברה.

אני כותבת את זה פה כי לאביבה כבר אין בלוג,

וככה עוד 20 שנה אני אוכל להגיד לה  "זוכרת שב-28.10.2004 לא עברת טסט ראשון?"

והיא תענה "כן, זוכרת שחודש אחרי עברתי טסט שני?".

יום טוב לכולם J