ויותר אופטימי.

שאר האחר צהריים היה לא משהו. ראיתי טלוויזיה

ועשיתי קצת שיעורים מתמטיקה (זה שהייתה לי יומולדת לא אומר שלמורה שלי היה אכפת...).

דודה שלי הציעה שנלך אני, היא ואחותי לשבת איפה שהוא, והסכמתי.

יצאנו ב-7 וחצי ובסביבות 10 אביבה, מהמה ומגלשה היו אמורות לבוא אליי.

הגענו למונטיליו (מסעדה ליד סביון), וראיתי מישהי מהשכבה שלי. באתי להגיד לדודה שלי, ואחרי שנייה אני קולטת את רורי, ואז את מהמה, ואז את מגלשה.

הייתי בהלם.

הם שבוע מתכננות את זה, בעזרת אמא, ואני לא יודעת כלום.

(לא קשה להסתיר, אני גם ככה כמעט לא רואה אותן, ביסודי כשהיינו עושות מסיבות הפתעה היינו

צריכות להיות ממש מתוחכמות כי היינו כל הזמן אחת עם השנייה וגרנו ממש קרוב).

דודה שלי ואחותי באו ללכת ואז מגלשה שאלה אותי אם זאת הדודה מסין. אמרתי שכן וכולן התחילו להתלהב. לפני כמה חודשים היא הייתה בסין מהעבודה ועשיתי מסיבת פיג'מות בבית שלה, אז קראתי לה ואמרתי לה שכולן היו בבית שלה.

אני עדיין הייתי בהלם ולא ידעתי מה קורה איתי.

היו אביבה, מהמה, מגלשה, אוסטין, עדי, רורי והג'ינג'ית, ובסוף אנג'לה באה (היא אחרה בשעה ומשהו).

הן כאלה חמודות!!!

קיבלתי מאביבה, מהמה, מגלשה, עדי  ואוסטין מתנה- תיק (מקסים, מחנות אחת בסנטר שביקשתי מאביבה תיק משם), שתי פיות מיער הפיות וסבונים (מקסטרו בסנטר).

היה מאוד נחמד. אכלתי ניוקי ברוטב בטטה, קצת עוגה עם אביבה (ממש טעימה, שוקולד 3 שכבות) ובסוף הזמנו ביחד סופלה שוקולד ופאי תפוחים (ממש ממש ממש טעים, והוא בא עם כדור גלידה וניל שהייתה ממש טעימה).

זה שיפר לי את היומולדת, שעד אז הייתה די מגעילה.

כשחזרתי הבייתה היו לי פרחים מדודה שלי (ורדים ורודים) וחברה של דודה שלי, שדודה שלי עובדת אצלה, ואני עשיתי בייביסיטר לבת שלה שלחה לי פיג'מה (היא מעצבת פיג'מות).

עשיתי עוד קצת שיעורים וראיתי טלוויזיה, ואז כבר הייתי ממש עייפה אז הלכתי לישון.

היום רורי הביאה לי מתנה (היא הבינה שאני רוצה שהיא תביא לבצפר, למרות שאין סיכוי שזה מה שאמרתי לה, כי להיסחב עם מתנה בבצפר זה מעצבן).

לפני כמה זמן רציתי שעון מעורר (משהו ספציפי, אין לי כוח לנסות להסביר), ואמא לא מצאה אז היא הביאה לי שעון אחר. אז היום רורי הביאה לי כמו שרציתי.

היא כזאת חמודה שהיא זכרה את זה!

ואחת מהכיתה שלי הביאה לי בלונים.

עוד מעט אני צריכה ללכת לרופא עיניים, ואחרי זה לאספת הורים.

ואז ללמוד לפיזיקה כי ביום חמישי יש לי מבחן ואני לא יודעת כלום.

יום טוב J

ככה אני מרגישה עכשיו.

זה שילוב של היומולדת (שידעתי שיעשה לי קצת רע) ושל היום הזה בבקו"ם (שידעתי שיעשה לי רע וקצת) ושל עוד כמה דברים שאני לא יודעת מה הם (וזה היה יכול להיות מאוד נחמד אם הייתי יודעת).

כל היום עברנו בין ביתנים, כל ביתן של חיל אחר, והסבירו לנו על כל חיל.

בביתן השני, אין לי מושג למה, כמעט התחלתי לבכות.

מאז, במשך כל היום, הרגשתי את הדמעות עולות ונאלצתי להחזיק אותן חזק חזק כדי שלא יצאו (כי אני לא אתחיל לבכות באמצע הבקו"ם כשכל השכבה שלי מסביב).

היו כמה ביתנים של יחידות קרביות, ושם הכלי נשק, הטנקים והתמונות של הבתים שהם פוצצו (פשוט מלבב...) עשו לי ממש רע והייתה לי קצת בחילה.

ירדו קצת דמעות, אבל כנראה שזה לא היה ממש בולט, כי אף אחד לא שם לב.

אמרו קצת מזל טוב (האנשים החשובים וגם כמה שפחות), קיבלתי 3 ברכות (ועוד הרבה שאמרו שהם לא ידעו שאני באה (כי בהתחלה תכננתי לא לבוא) אז הם לא הביאו כלום, וחבל שלא אמרתי להם ובועות סבון מהג'ינג'ית.

באמצע הרצאה על איך למלות מנילה וכאלה קיבלתי הודעה של יומולדת שמח מאלה שאני מתנדבת אצלן (הילדה עם השיתוק מוחין ואמא שלה), וזה מאוד שימח אותי, אז קצת חייכתי אחרי הרבה דיכאון.

בעיקרון אפשר להגיד שבכיתי הרבה, כי למרות שלא נתתי לדמעות לצאת, כמעט בכיתי המון וכל כמה זמן זה התחיל שוב. היו קטעים שהשתדלתי לא לדבר וכאלה כי הרגשתי שאם אני אפתח את הפה אני אתחיל לבכות.

ניסיתי לחשוב על דברים שמחים, אז חשבתי על לולי ואז מאוד בא לי לראות אותו, וזה רק עשה אותי יותר עצובה (למרות שראיתי אותו ביום שבת, אבל כשאני עצובה אני מתגעגעת אליו), ואז חשבתי שגם אם הייתי רואה אחד מהילדים האחרים שלי (צ'ופצ'יק, נזק, גולי, דור, הילדים של המועדונית או יואבי (זה שאני עושה לו בייביסיטר)) זה היה משמח אותי קצת.

היום חילות בפני עצמו היה די בזבוז.

לא עזר לי ממש.

רק גרם לי לחשות קצת על משקי"ת ת"ש, אבל גם לפני זה חשבתי על זה, וזה רק גרם לי לחשוב על זה שוב, אז זה לא כזה עזר. במילא אם הייתה לי את האפשרות הייתי חושבת על זה.

אז זהו.

זה היומולדת עד עכשיו.

הרבה דמעות חנוקות.

כרגע אני בעיקר רוצה לישון ולחכות שהיום ייגמר.

במקום זה אני אלך לאכול ולראות changing rooms, הקלטתי היום וזה פרק שלא ראיתי, אז לפחות זה קצת ישמח אותי.

המשך יום טוב לכולם.

 עוד קצת יומולדת (כמה דקות, זה תלוי כמה זמן ייקח לי לכתוב ולשים את זה פה)

לא באמת בא לי יומולדת.

חבל שאני לא יכולה להחליט לבד מתי זה.

עכשיו זה לא זמן טוב...

לא נורא.

כבר קיבלתי שתי מתנות- אחת מאמא ואבא (מקלדת ועכבר אלחוטיים) ואחת מהשכנים שלנו (אלה מלמטה, שאני עושה בייביסיטר לילד שלהם), האמא באה עם הילד והייתי בהלם כי לא ציפיתי שהיא תביא לי מתנה, לא חשבתי על זה בכלל.

מחר בקו"ם.

צו ראשון רק עוד חודש, אבל מחר יש משהו מבצפר שקשור לצבא.

והמחנכת שלי מכריחה אותי לבוא...

אין לי כוח לכתוב הרבה.

סתם רציתי לכתוב קצת בגלל המקלדת החדשה.

היא חביבה.

כ"ט בנובמבר נחמד לכולם ויומולדת שמח לי.