התחלנו ללמוד בפיזיקה מגנטיות.
כרגיל, היה משעמם.
לקראת סוף השעה השנייה כבר לא היה לנו כוח, כמו תמיד (והידיעה שיש לפנינו עוד שיעור שלם בכלל לא עוזרת...).
המורה הסבירה משהו על חוט מחומר שהוא אלקטרומגנט (כלומר מתפקד כמגנט רק כשעובר דרכו זרם) שעובר דרך לוח מחומר לא מוליך ולא מגנטי.
קיטי לא הבינה למה היא מתכוונת אז המורה התעצבנה והוציאה מהתיק ספוג של עציצים (הירוק הזה שתוקעים בו פרחים) ושיפוד, כדי להדגים.
זה היה כמו בתיה עוזיאל- "במקרה הכינותי מראש". זה היה מבדר (זה בידר בעיקר אותי, אבל בכל זאת).
אחרי זה היא אמרה שהיא לוקחת כריכה ושמה באמצע שלה משטח כמו מקודם, וציירה על הלוח עיגול עם משטח באמצע.
אנחנו, כמה מפתיע, לא הבנו מה זה כריכה.
אז שאלנו אותה אם זה חלול, או מה.
היא התעצבנה להתחילה לצעוק "מה זאת אומרת חלול? זה כריכה!"
אנחנו התחלנו להתפוצץ מצחוק, ועדיין לא היה לנו מושג על מה היא מדברת.
בסוף היא הואילה בטובה להגיד שזה חוץ בצורת עיגול (חוט שחיברו את הקצוות שלו).
היא המשיכה להסביר, וזה נשמע כאילו שהמשטח בפנים הוא חלק מהכריכה, אז שאלנו אותה מה זה הכריכה, רק החוט או גם המשטח.
והיא שוב התעצבנה, והוציאה מד זווית מהתיק ותקעה אותו בספוג (ככה שזה חצי כריכה).
אחד מהכיתה שלי אמר "אבל זה מפלסטיק" והיא התעצבנה שאנחנו לא מרוכזים (מה שנכון נכון).
היא לא מדברת עברית משהו, והיא אמרה "אני שמחה שאני מֶשָשָעָת אותכם" ואנחנו התחלנו להתפוצץ מצחוק (זה היה כבר אחרי 5 דקות שכל הכיתה צחקה לה בפרצוף מהכריכה כי לא הצלחנו להפסיק...), אז היא שיחררה אותנו.
אחרי זה כל ההפסקה לא הפסקנו לצחוק.
אני והג'ינג'ית אמרנו שנראה לנו שהכריכה זה בגלל שזה נאבד לה איפה שהוא בתרגום מרומנית, כי היא התעקשה שככה קוראים לזה, ולא הבינה למה אנחנו לא מבינים אותה, ואף אחד מהכיתה (וגם מהאנשים שסיפרנו להם את זה אחר כך) לא הבין מה זה.
כדי לדעת את הכיוון של עוצמת השדה צריך לדמיין שאתה מחבק את החוט המגנטי. כל השיעור המורה שלנו הסבירה לנו איך היא מחבקת וזה היה ממש ממש מצחיק (וזאת השיטה היחידה לבדוק את זה, וכל פעם שנפתור שאלה נצטרך לדמיין איך אנחנו מחבקים שיפוד...)
מסתבר ששניים מהכיתה של אביבה היו בטוחים שאבא שלי מת מהחופש הגדול עד אתמול.
כשסבא מת רורי סיפרה את זה לזאת מהכיתה של אביבה באייסיקיו, ואו שהייתה טעות בהקלדה או שהיא לא הבינה נכון, והיא הייתה בטוחה שאבא שלי מת, וסיפרה את זה לאחד מהכיתה שלה.
שלשום דיברתי איתו ועם אוסטין ואמרתי משהו על אבא שלי.
הוא לא הבין איך אני מדברת עליו ככה, ואמר את זה לאביבה, כי לא היה נעים לו להגיד לי על זה משהו.
היא התחילה לצחוק וסיפרה לי את זה.
שניהם מכירים את אמא שלי (היא שיחקה בסרט שלהם שנה שעברה) והם אמרו שהם היו מאוד עצובים בשבילי ובשבילה.
זה מצחיק J
בכלל, היה יום חביב.
מחר צו ראשון.
יום טוב J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
