יצאתי משיעור פיזיקה , ופתאום מלא אנשים באו וצעקו לנו "הייתה רעידת אדמה! הרגשתם?"
חוץ משתי בנות אף אחד בכיתה שלי לא הרגיש.
כולם התלהבו, ורק אנחנו היינו עצובים, כי הייתה רעידת אדמה ולא הרגשנו כלום, ורעידת אדמה זה מגניב!
אני אמרתי שתהייה עוד אחת, ורק אנחנו נרגיש אותה, כפיצוי...
פיתחנו תיאוריה שהמעבדת פיזיקה חסינה לרעידות אדמה, ואחת מהכיתה שלי פיתחה את זה עוד יותר: המעבדה חסינה בכוונה, כי אם תהייה רעידת אדמה וכולם ימותו צריך שהפיזיקאים יישארו, כדי שנוכל לשכפל את המין האנושי.
היה לנו שיעור חופשי, כי הייתה הוראה ממשרד החינוך שכולם יהיו מחוץ למבנים למקרה שתהייה עוד רעידה, והיה ממש כיף, כי היה לכל הבית ספר שיעור חופשי, וזה היה כמו הפסקה ארוכה מאוד.
כל הזמן אמרתי שבטח בשנייה שנחזור לבניין תהיה עוד רעידה, והכל יתמוטט... זה לא קרה...
חבל, זה היה יכול להיות ממש אירוני...
ישבתי עם חברות שלי, ואז באה אחת מהכיתה שלי, שיושבת לידי בשיעורי פיזיקה.
אמרתי לה ששמעתי שהיא הרגישה את הרעידת אדמה, והיא אמרה שהיא הייתה בטוחה שזה שיושב מאחורינו הרעידה לה את הכיסא, אבל זה הייתה הרעידה.
מה מסתבר? גם אני הרגשתי את הרעידת אדמה!!! (זה דורש כפתור... אולי למישהו בא לעשות כזה?)
כשהיא אמרה את זה נזכרתי שבאמצע השיעור הרגשתי שהכיסא רועד, וחשבתי שזה אלה שיושבים מאחורינו. הם תמיד בועטים לי בכיסא בטעות, כי הם ארוכים מדי, אז זה לא נראה לי מוזר.
כך נהרסה התיאוריה שרוצים להציל אותנו לטובת המין האנושי
(למרות שרורי אומרת שהתיאוריה לא נהרסה, הם תכננו שהרעידת אדמה לא תשפיע על המעבדות פיזיקה, ובטעות הרגישו קצת, עובדה שרק 3 מתוך 38 הרגישו אותה...)
נזכרתי היום ברעידת אדמה שהייתה לפני כמה שנים בתורכיה.
בערך באותה תקופה היו בארץ שתי רעידות, ואני זוכרת שהרגשתי אחת מהן.
הרעידה בתורכיה ממש הפחידה אותי אז.
מלא בתים נהרסו, והייתה את הילדה הזאת שהייתה מתחת להריסות 30 שעות, וכשמצאו אותה הדבר הראשון שהיא ביקשה היה קולה, וכולם ישר אמרו שקוקה קולה ישתמשו בזה לקידום מכירות... האח התאום של הילדה מת, ונראה לי שגם אבא שלה, או משהו כזה...
הסיפור הזה ממש הפחיד אותי, וכמה חודשים אחר כך פחדתי שתהיה רעידת אדמה כזאת בישראל, והיה לי קשה להירדם בלילה.
איתני הטבע בכלל משתגעים.
כל היום היה לי ממש חם, ופתאום, כשחיכיתי לאוטובוס הביתה התחיל לרדת גשם, והוא ממש התחזק.
הוא פשוט בא משום מקום....
סיפור של זאת שיושבת ליד בפיזיקה (אין לי כוח להמציא לה עכשיו שם):
היה לה חבר דתי. הם היו ביחד קצת יותר משנה (נראה לי, אני לא בטוחה כמה זמן).
בשבועיים האחרונים היא בדיכאון, ולא ידעתי למה.
היום היא סיפרה לי שהם נפרדו.
זה ממש עצוב, כי הם לא נפרדו בגללם. הם נפרדו בגלל אבא שלו. הוא לא הסכים שהם יהיו ביחד (תמיד היה להורים שלו בעיה עם זה), הוא אמר לו לבחור בין המשפחה לבינה.
אחרי הרבה זמן הוא החליט להיפרד ממנה....
הם עדיין חברים טובים, והם עדיין מדברים וכאלה, אבל היא ממש בדיכאון בזמן האחרון בגלל זה.L
פילסברי שלח לי אימייל, בעקבות הקישור שהיה אליו ברשימות שלי, כדי להודיע לי שהוא חי.
אני שמחה לשמוע J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
