קמתי לבית הספר. קמתי, כבכל יום רגיל ולא מיוחד.
קמתי, ציחצחתי שיניים, התאפרתי, מילאתי את ארוחת הבוקר שלי (בקבוק מים קטן), הורדתי את הכלבה המקסימה שלי ויצאתי לביה"ס.
והלב דפק כאילו זה היום הראשון בתיכון החדש והזר.
אתמול בערב, כשנדודי השינה של חצי השנה האחרונה הגיעו כהרגלם, נשכבתי במיטה וחשבתי לי, למה בעצם שאני ארגיש לא נעים להראות את הפרצוף שלי בביה"ס? למה שאני אהיה נבוכה כי מישהו אפס וחלש מספיק כדי להתבדח על חשבוני, כי הוא לא מספיק מצחיק בלי להוריד אחרים, למה שאני ארגיש לא נעים? אני הנפגעת כאן.

אז קמתי והלכתי וברגע שהגעתי לאזור שכולם יושבים בו הבנתי את הטעות שלי. צדקתי בהשערותי. הבנות ריחמו. נשלחו אליי חיוכים מבוישים לאורך הליכתי במסדרון, ידידים סובבו את הראש באי נעימות כשעברתי על פניהם (או שריחמו ממש ולקחו אותי לשבת איתם בהפסקה ולא הפסיקו להגיד לי כמה שאני יפה היום וכמה כיף להיות איתי) כל היום נתקלתי באמירות כמו, עלמה אני דואגת לך, את נראית קצת טרודה, העיניים שלך, הכל בסדר? כן, בטח שהכל בסדר, למה שלא יהיה בסדר?
לא דיברתי על זה עם אף אחד. נתתי להם להאמין שמחקו את זה לפני שראיתי. התיממתי. אבל כל הזמן החשוד שלי ריצד בראשי, ידעתי שאני חייבת לצאת גדולה ממנו, שיבין כמה הוא קטן וטיפש ופוגעני. שידע ויבין מה הוא עשה. (אגב, במהלך המחשבות שלי בלילה השתנה לי החשוד ב180 מעלות) .

והנה היום הצבוע והמחויך בחיי חלף והגיע סוף יום הלימודים. יצאתי כהרגלי לשבת על המדרגות מחוץ לתיכון. אלא שהפעם ישבתי לבד, רציתי שהוא יבוא מהתיכון שלו כהרגלו, רציתי שיראה אותי, רציתי להגיד לו משהו, רציתי לזרוק עליו גרזן, רציתי להוריד לו את הראש, רציתי להרביץ לו, רציתי לבכות בפניו. והוא הגיע. ישבתי מסוגרת מאחורי כולם, הוא לא ראה אותי.איש מהם לא ראה. ואז החברים הטיפשים שלו התחילו לדבר על מה שקרה אתמול. כמובן שאיש לא יודע מי זה ורק עלו השערות. ואז עלה השם שלו ובאותה הדקה הוא ראה אותי. ונהיה אדום. אדום כמו המבוכה והרוע. העיניים שלו התחילו לרצד בלחץ. ישבתי שם מסוגרת ובשלווה גמורה, לאחר גיוס של כוחותי הנפשיים המועטים שנשארו בי, והסתכלתי לו בעיניים. בלי לגלוג בפרצוף בהנדות ראש, רק שיראה את העיניים שלי וירצה למות. וזה קרה. הוא נהיה אדום ונבוך ואמר להם שזה לא הוא מה פתאום ולחץ על כולם להתחיל ללכת הביתה ורק רצה לברוח משם. וכל הזמן הזיז את מבטו ממני והחזיר והזיז והחזיר והבין לחלוטין שאני יודעת. אני יודעת שזה אתה, אני יותר חכמה ממך כדי להבין זאת,
 אני יודעת כמה שאתה זבל אמיתי.



("מישהו צחק עליי, מישהו משתעשע על חשבוני..")