תפסיקו עם הטינספו, פשוט תפסיקו !

באמת. מדברת כאן מישהי עם תיקיית טינספו שלא תבייש גם בחורה שמתה מאנורקסיה. לפחות 10,000 תמונות. וזה בלי כל אלה שבתוך התיקיות והתתי תיקיות. אבל באמת. תפסיקו עם הטינספו.

עד לפני כמה ימים, הייתי צורכת טינספו לווריד, כמו נרקומן למנת ההרואין היומית שלו. הייתי מתיישבת מול המחשב, מסתכלת בתמונות, מחפשת חדשות באינטרנט, רואה ערוץ האופנה. כל היום שלי היה מלא בבנות רזות, רזות מאוד, רזות וגבוהות, רזות ויפות, רזות ובא לרצוח.

ביום רביעי בבוקר, היום שאחרי השיחה והמסעדה, היום "המיוחל" החלטתי להפסיק. תמיד בתת מודע, הייתי רואה טינספו ואוכלת. או רואה ואחרי זה רצה למטבח. כאילו התת מודע שידר לי כל הזמן, שאני אעזוב את כל החלום האידיאליסטי הזה. שאין, המצב אבוד. והדרך מפה עד לאיך שהן נראות ארוכה- עד בלתי אפשרית. וזה באמת מתסכל. כי הן כבר שם. מגשימות כל מה שאת רוצה. חיות את החלום.

ואת פה, מול המחשב. מרגישה כמו איזו בטטה, צופה בהן ומתעצבת.

 תפסיקי ! גיליתי שעוזר לי להתעסק בהכל חוץ מזה. לראות טלוויזיה ולא להתעסק בכמה הכוכבת יפה אלא בכמה הבדיחה שכתבו לה הייתה קורעת. להתפוצץ מצחוק מכל מני סרטים. לקרוא ספרים. לדבר עם חברות בטלפון. בשום פנים ואופן לא טינספו יותר. הגמילה רק עושה טוב. תאמינו לי. תנסו שבוע בלי, לי זה באמת עזר. אפילו הציל אותי ממשבר היום הרביעי שדיברתי עליו שתמיד קורה לי.

במקרה ראיתי עכשיו קצת טינספו ונכנסתי שוב לדאון ועצבים. שוב למחשבות. אבל לא עוד.

די לטינספו. כל כך מיותר לנפש, נעים לעיניים אבל לא לרעב ולא לדבר אחד מלבד השטחיות שבנו.

***

משהו שמפחיד אותי:

היום לא הרגשתי את הרעב. אתמול לא את החולשה. נעלמו כלא היו. כאילו אני אוכלת כרגיל. רעב מגיע לפרקים קצרים ונעלם כאילו אכלתי ושבעתי. ולא אכלתי.

 אני מפחדת שהגוף עושה לי קונצים. שאולי אני אוכלת יותר מדי. שאני לא מרזה. גם אני לא נשקלת, אז אין לי שום פרספקטיבה על המצב. ואולי בעצם עברתי בגדולה את היום הרביעי והמועד לנפילה מבחינתי כמו תמיד וזהו. מפה יהיה קצת יותר קל. הגוף עבר הסתגלות כלשהי. בעצם אומר לעצמו ומבין שזה המצב: אני אהיה רעב וחלש. או שאני אתמודד, או שאני אפול. וכנראה שהוא מתמודד.

ומתעורר בי פחד. שאני לא מרזה, שאני בעצם נשארת כמו שאני, או גרוע מזה, משמינה!!

מה עושים עם זה ?! אין מצב שאני נשקלת, אני מתה מפחד. אני יודעת שאם אני לא רואה לפחות מינוס שתיים וחצי קילו אני אפול לזרועותיו הקרות והאכזריות של המקרר ואשבר.

חוץ מזה, קורה לגוף שלי עוד משהו מוזר. אני (סליחה על הגועל נפש) משלשלת. פעמיים ביום. עכשיו אלוהים, אנה, תודה לכם, נחמד לאכול ולרוץ לשירותים בלי לקעסדין אפילו. אבל מה זה לעזאזל?! אני לא עוברת את ה200 קלוריות בדר"כ, מאיפה כל זה בא ?! ומה נדפק לעזאזל.

בקיצור, אני אובדת עצות לחלוטין.

***

עוד משהו שמפחיד אותי:

מחר יומולדת לחברה שלי. אני וכמה חברות שלי הולכות לקחת אותה ליום כיף. שנפתח בארוחת בוקר ענקית שנכין.. אבל בגלל שאני אחראית על הבישולים (השמנה של החבורה ממש, לפני כל האנה התחלתי להתעניין בכל עניין הקולינריה. בישול גורמה. קורסים שלקחתי וכ"ו) חשבתי שאת הסלט אני פשוט לא אשדרג עם כל מני רטבים הומ מייד ועתירי שומן. פשוט מלפפון עגבניה וגמבה או משהו כזה. וזה מה שאני אוכל איתם.

אני אולי אוכל קצת סלט, אקום לשירותים באמצע הארוחה, להביא שתייה, לדבר בטלפון, להכין לכולן את החביתות תוך כדי שהן אוכלות כדי שיהיו חמות ואז לא לשבת לאכול באותו רגע וכ"ו..

או שאני פשוט לא אוכל כלום ואמנע מהסלט, כי לאכול בבוקר זה מיותר מבחינתי לגמרי. הרעב שלי מתרכז ברובו בשעות הערב-לילה המאוחרות. אז אני רועבת עד אז ואז אוכלת סלט ולישון.

אז מה לעשות?! לאכול סלט בבוקר או להתחמק מהארוחה בכל מחיר?!

***

כמו שכבר ציינתי, אני חושבת שעברתי בגדולה קלה את משבר היום הרביעי (עכשיו רק נשאר משבר היום החמישי והשישי והשביעי והמאה..)

יומן אכילה להיום:

חזה עוף מן הצומח 5% : 100 קלוריות.

בננה: 85 קלוריות.

ספורט: אני מנועה מלעשות, לבשתי עקבים לפני יומיים ונהייתה לי (סליחה אבל תודו לי כי יעבור לכם החשק לאכול ויגיע החשק האהוב להקיא ) יבלת ענקית ברגל איפה שדורכים. אני מקווה שהיא תעבור בקרוב ושאני אוכל לחזור לשגרת הריצות-הליכות שלי..)

***

בהצלחה לכולן, אשמח אם תענו לי לגבי הבעיות שצצו לי פתאום..

באמת שאוהבת אתכן מכל הלב ומודה לאנה כל דקה שאתן כאן בשבילי, למרות כל מצבי הרוח והשומן שעוטף אותי..

***

עריכה:

כנראה שאחרי הכל, זה לא יעבור לי חלק.. קרה משהו ונפלתי לדיכאון ולזרועות המאיימות של המקרר.

בולמוס קל שכלל:

ביס של לחמניה עם חומוס. (50 בטח..)

חצי כוס חלב 3% . (57 קלוריות)

בקיצור עם זה, היום נסגר על 292 קלוריות. לא ייאמן. פשוט אפסה. עגולה,שמנה ולא נגמרת..