| 1/2012
Tales from a Straight Edger's diary
לפני שניגשתי בכלל לכתוב את הפוסט הזה, לא ממש ידעתי על מה אני אמור לדבר בכלל.
ידעתי שאחרי הרבה זמן שלא כתבתי, אני חייב קצת לפרוק. היו לי מיליון ואחד דברים שרציתי לדבר עליהם, ועכשיו אני מוצא את עצמי יושב שעה מול המסך כמו גולם, כשאין לי אפילו דבר אחד בראש אני חושב לכתוב עליו.
אולי אני אמור להתחיל מהכותרת של הבלוג שלי - "Built to last, Born to lose".
אני בן-אדם לא הכי החלטי לפעמים ואני מסוגל למצוא את עצמי מתלבט שעות על דברים שוליים, כמו למשל למצוא שם טוב לכותרת של בלוג שסביר להניח שאף אחד לא יקרא אותו גם ככה (אלא אם אני אעשה לו Share בפייסבוק ואז בטח אני אקבל כל מיני תגובות צבועות מאנשים שלא באמת אכפת להם מה רשום. אני הרי מכיר את האנשים האלה, יותר מידי טוב לצערי).
אז עשיתי את הדבר שאני בד"כ עושה כשאני מחפש לסדר את הראש ולהירגע, וזה לשמוע מטאליקה (בעיקר את השקטים שלהם) תוך כדי שאני מעיין בתיקיית תמונות קעקועי ה-Old-School שיש לי במחשב. עברתי תמונה תמונה (יש לי מעל 2,000) ובאחת מהן נתקלתי בציור הזה:
אני לא בן-אדם מורבידי, אבל איך שהוא הציור הזה, של הזאב התלוי, עם הכיתוב שעכשיו מעטר את כותרת הבלוג שלי, היה נראה לי מתאים מאוד למה שאני מרגיש בזמן האחרון. ושלא תבינו לא נכון, יש לי חיים טובים מאוד (ביחס להומלס נכה) ואני יודע שיש אנשים עם צרות גדולות יותר משלי, אבל הכיתוב הזה - "נועד להחזיק, נולד להפסיד", כאילו נכתב על רון של 6 השנים האחרונות. וכן, דיברתי על עצמי עכשיו בגוף שלישי, תתמודדו.
למה הכיתוב הזה כ"כ מתאים לי?
ובכן, אולי כי זה באמת מה שקורה לי בחיים בינתיים. אני מפסיד מכל כיוון, אבל איך שהוא, אני מחזיק מעמד (בינתיים לפחות). אני בטוח שלמראית עין, רוב האנשים יחשבו שאני מתבכיין ומלין על דברים שאנשים אחרים היו קוראים להם "צרות של עשירים", אבל היופי הוא, שלא באמת איכפת לי מה אנשים אחרים חושבים. האנשים שאני אוהב, אלו שקרובים אליי באמת, ואנוכי, יודעים באמת מאיפה כל זה מגיע.
דבר אחד בטוח - מה שלא יהיה, אני אשאר נאמן לעצמי ולדרך בה אני הולך.
יכול להיות שזה האופי שלי שמביא אותי למצבים האלה, בהם בד"כ אני מפסיד מכל כיוון, אבל זה מי שאני ואני לא אשנה כלום.
ואם כבר מדברים על נאמנות, הגיע הזמן שאנשים בעולם הזה ילמדו קצת נאמנות מהי. ולא, אני לא מדבר על נאמנות כלפי בן/ בת הזוג שלהם (למרות שזה חשוב לא פחות), אלא על נאמנות לעצמם. הגיע הזמן שאנשים יפסיקו ללכת אחרי העדר בצורה עיוורת. חבל לי שאני צריך להיתקל יום יום באנשים שמוכנים להשפיל את עצמם, להוריד מהכבוד שלהם ולהתנהג כמו אידיוטים, רק כדי שאנשים אחרים יקבלו אותם ויחשבו שהם מגניבים.
העולם הזה כבר מזמן הפך לשטחי ועלוב, ואני מבין את זה, אבל עדיין קשה לי לקבל את זה. ואולי בגלל זה בעצם אני מפסיד כל הזמן, כי אני לא מוכן "לשחק את המשחק".
סטרייט אדג' (Straight edge, SxE, sXe או אדג') הוא סגנון חיים, או במובן אחר תנועה חברתית, המשוייכת לזרם ההארדקור פאנק במוסיקה. האנשים המשוייכים לתנועה, המכונים "סטרייט אדג'רים", נמנעים מטבק, אלכוהול וסמים. בנוסף, רבים מהם נמנעים מקפאין ומהפקרות מינית ודוגלים בשוויון ובצמחונות או בטבעונות.
זה אני, לטוב ולרע. לא משחק משחקים, לא מנסה להיות מישהו שאני לא, לא מתנהג בצביעות כלפי אנשים אחרים ולא סוטה מהדרך שלי גם כשקשה.
"I'm not invincible but I believe in myself and I believe in Straight Edge,
We all die someday, i'll die standing for what I believe and i'll stay positive."
רון, 28, מקעקע, סטרייט אדג', חיפאי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
