| 1/2012
 The Things That Should Not Be
אם כל בן-אדם שני שמכיר אותי אומר לי שאני הבן-אדם הכי טוב שיצא לו להכיר, כנראה שיש משהו דפוק בעולם הזה, לא בי. נכון?
אני בן 28 כיום, נושק ל-29. אני כבר לא ילד, אפילו לא נער. אני מחזיק קריירה כבר קרוב ל-8 שנים וסטודיו משלי קרוב לשנתיים, ידעתי קשרים רציניים, אהבות, אכזבות וטראומות, אז למה לעזאזל אני עדיין נותן לדברים טיפשיים להרגיז אותי?
כמו שכבר אמרתי באחד הפוסטים הקודמים שלי, אני סטרייט אדג'. למי שלא יודע, או לא בדק, סטרייט אדג' הוא סגנון חיים של אנשים שלא שותים אלכוהול, לא מעשנים סיגריות ולא עושים סמים. הקיצוניים יותר גם לא אוכלים בשר, לא שותים קפאין ולא מקיימים יחסי מין מחוץ למערכת יחסים. אני מסתפק בשלושת הראשונים ובאי שתיית קפאין. אני בוחר לחיות חיים נקיים מחומרים שדופקים את הגוף ובעיקר את המוח. זה לא ששייכתי את עצמי להגדרה ברגע ששמעתי עליה, תמיד הייתי כזה. זה האופי שלי. מי שאני. אני בן 28 כיום ומעולם לא שתיתי, עישנתי או צרכתי סמים. גם לא ניסיתי.
למרות שאני באופן אישי מסתייג מתרבות צריכת האלכוהול, הטבק והסמים, לא תשמעו אותי לעולם מטיף לאנשים על כמה נזק הם עושים לעצמם או למה הם צריכים להפסיק. כל זמן שזה לא פוגע בי אישית, אני בדעה של חיה ותן לחיות.
הבעיה שלי היא עם אנשים שלא יודעים להציב לעצמם קווים אדומים. כאלו שלוקחים את אורח החיים הבלייני עד לקצה ועושים זאת בגאווה, ובעיקר כדי להרגיש שהם מישהו או משהו בפני החברה ששופטת אותם. מתי אנשים יתחילו להיות נאמנים לעצמם ויחליטו שלא איכפת להם מה חושבים עליהם?
העולם של היום יצר סטנדרטים שספק אם בן-אדם ממוצע מסוגל לעמוד בהם. אם אתה לא הכי יפה, הכי מוכשר, הכי עשיר, הכי חכם, אתה כלום. אז מה נותר לאנשים לעשות? לפנות אל אותם אמצעים, קרי סיגריות, סמים ואלכוהול ושם, שם לחפש את האושר או את הפיתרון לבעיות במקום לקחת אחריות ולהתמודד עם מה שהחיים מפילים עלייך.
ואם כבר נכנסתי לקטע של סטנדרטים, זה לא קצת מעציב שהיום שופטים אותך רק לפי אותם קריטריונים של מראה, ייחוס, מצב כלכלי ופוליטיקה חברתית? מה שיותר עצוב, שאני בעצמי נכנעתי לאותם סטנדרטים.
למרות שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אינטיליגנט תמיד הייתי, בזה אין לי ספק בכלל. אני בן-אדם טוב, אדיב, נדיב, בעל חוש הומור ואוזן קשבת למי שרק צריך ויש שיגידו שאני אפילו מקעקע בכלל לא רע. לצערי, כל הדברים האלה לא באמת שווים כשאתה שוקל 140 ק"ג. אז החלטתי לעשות מעשה, לקחת את עצמי בידיים ותוך 7 חודשים ירדתי קרוב ל-50 ק"ג. אני יכול להגיד עד מחר שאת הדיאטה הזו עשיתי כי אני דואג לבריאות שלי וכי הגיע הזמן שאני אשנה אורח חיים וכו'. אני יכול לשקר לחברה, אבל אני לא יכול לשקר לעצמי. אני יודע שאת הדיאטה הזו עשיתי בעיקר כדי להיות מקובל חברתית, כדי שלא יסווגו אותי יותר כ"השמן עם הזקן" וידברו עליי מאחורי הגב או אפילו יגידו לי בפנים בחוסר טאקט שמאפיין את החברה הישראלית שכדאי לי לרזות כמה ק"ג אבל בעיקר כדי שבחורות יתחילו להסתכל עליי. בחורות יכולות להגיד עד מחר שהן לא שיטחיות ומה שמשנה להן זה האופי ולא המראה, אבל בואו נהיה מציאותיים - אם תהיה לבחורה האפשרות לבחור בין בחור טוב ששוקל 140 ק"ג לבין בחור ממוצע אבל רזה וחתיך, אנחנו יודעים טוב מאוד במי הן יבחרו ב-99.9% מהמקרים.
ושלא תבינו לא נכון, כבר ראיתי בחורות יוצאות עם יצורים שלא ברא השטן. ההבדל היחיד ביני לבינם הוא שלי אין את הפוליטיקה שלאותם בחורים יש. אני לא יודע "לשחק את המשחק", אני לא יודע להיות מניאק לבחורה ולהתייחס אליה כמו לזבל רק כדי שהיא תתעניין בי יותר, ואתם יודעים מה? אני גאה בזה. אבא שלי ז"ל חינך אותי לתת כבוד לכל בן-אדם, גבר או אישה, ואני לא אבגוד בעקרונות שלי רק כדי לסובב בחורה על האצבע, גם אם זה במחיר של בדידות, ואלוהים (אם היה אחד) יודע שאני רווק כבר 5 שנים.
כזה אני, Old fashion guy שמאמין ברומנטיקה ובאהבת אמת. בגלל זה כואב לי לשמוע על איך שאנשים מסרסרים את עצמם. כשאני שומע שידידה שלי או מישהי שאני מכיר פגשה בחור ושכבה איתו אחרי שבוע בלבד, זה הורג אותי. בחייאת, טיפת כבוד עצמי. כשבחורה יוצאת עם מישהו, מסיימת איתו את הקשר ויומיים אחרי זה קופצת למישהו חדש, זה הורג אותי. על בגידה אני לא רוצה לדבר בכלל. זה מבחינתי קו אדום שלא חוצים וחטא עליו אין סליחה, לא משנה מה הביא את אותו בן-אדם לנסיבות האלו מלכתחילה. מגברים עוד הייתי מצפה לזה. לא מצדיק את זה, אבל מצפה לזה, כי רובם ככולם הם חבורה של אפסים חסרי ביטחון עצמי שרק מחפשים לזיין כדי להאדיר את האגו שלהם, אבל לא מנשים. ואני ממש לא מדבר כאחד שתופס צד. If any, אני יותר שובניסט מפמיניסט, אבל מנשים, שפועלות מהרגש ולא מאיברי הרבייה שלהן, הייתי מצפה לקצת יותר. אז אם עליהן כבר אי אפשר לסמוך בעולם הזה, איזו תקווה נשארה לי? איך אני אמור למצוא מישהי טובה, שתתייחס אליי כמו שאני אתייחס אליה?
למה לעזאזל אני לא יכול להיות כמו כולם ולהפסיק להתעצבן מהשטויות האלה? למה כ"כ איכפת לי? למה אני כ"כ טוב?
לעזאזל איתך אבא, למה אתה היית כ"כ טוב? ולמה אתה לא פה היום, כדי להרגיע אותי ולהגיד לי שיהיה בסדר, כמו תמיד?
עריכה:
אחרי שקראתי את כל התגובות שנכתבו בעקבות הפוסט הזה, רציתי להגיב בעצמי, אך התגובה שלי הייתה ארוכה מידי וכללה יותר תווים מאשר דף התגובות יכל להכיל, אז את התגובה שלי לתגובות שלכם אני ארשום כאן.
וואו, לזה ממש לא ציפיתי. את הפוסט הזה כתבתי אתמול בציפייה שהוא יישמר גנוז. לא תיארתי לעצמי שהוא יקבל מקום ברשימת הבלוגים המומלצים ושבעקבותיו יגיעו כ"כ הרבה תגובות כשרובן, מפרגנות ותומכות.
אז בואו נעשה סדר בדברים: בראש ובראשונה, אני רוצה להודות לאנשים שפירגנו לי. זה מחמם את הלב לקבל כ"כ הרבה חיזוקים וזה ללא ספק משאיר פתח של תקווה בעולם הזה. לגבי התגובות הפחות תומכות, אני חייב להודות שאת הבלוג של אתמול רשמתי כשמצב הרוח לא היה הכי טוב והדברים פשוט יצאו החוצה מהלב, בלי לחשוב יותר מידי על איך הם מצטיירים בפני אנשים אחרים. מקריאה חוזרת של הבלוג, הצורה בה התנסחתי באמת נשמעת יהירה ומתנשאת, ועל כך אני מתנצל. כמובן שאני לא חושב עכשיו ולא אחשוב לעולם שאני טוב יותר מכל בן-אדם אחר, גם אם אני לא מסכים עם אורח החיים הספציפי שאותו בן-אדם בחר לאמץ. עשיתי את מה שאני מנסה ברוב הזמן להימנע ממנו, וזה לעשות הכללות כשהפעם, הנפגעות היו בנות המין הנשי. אני מודע מאוד לעובדה שגם נשים, כמו גברים, מחפשות לפעמים את הסקס המזדמן. אני מודע מאוד לעובדה שאישה יכולה וצריכה לעשות עם גופה ככל העולה על רוחה מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד וגם אם היא בוחרת להחליף בשבוע 20 פרטנרים, זה לא מעיד ולו לרגע על מי שהיא כבן-אדם. לי יש את הבעיות שלי עם עצמי, ואחת הבעיות הכי גדולות היא שיצרתי רף ציפיות כ"כ גבוה מבני-אדם, שברוב המקרים יוצא שאני מתאכזב מהר מאוד. אולי אני פשוט לא מתאים לתקופה, או שאולי זה עניין של חינוך, אבל בעיניי אישה נתפסה תמיד כמשהו טהור, נקי, ענוג, שקול יותר ורגיש יותר, וכשאישה מחליטה לשכב עם גבר אחרי פחות משבוע של היכרות, או לחילופין, מחליפה פרטנרים על ימין ועל שמאל, זה קצת פוגע לי בתדמית שיצרתי לעצמי של המין הנשי. אני יודע, זה דבר רע להגיד, אבל שוב, אלו הבעיות שלי יש עם עצמי. לבחורה שכתבה לי את התגובה הזו: "נשמה זה שאתה אפס שאף בחורה לא רוצה אותו זה לא אומר שאתה יכול להתנשא בצורה פתטית כל כך מעל כולם ולהגיד "אוי למה אני כזה טוב ומושלם?" לספר על איך כולם חארות ומושפעים שבעצם כל מה שראיתי בדברים שכתבת היה "אף בחורה לא רוצה לזיין אותי כי אני אפס יהיר" אז תפסיק להגיד שאתה יותר טוב מכולם כי זה נראה כאילו אתה ממש לא. ושאף אחד לא יגיד שאני יורדת עליו תסתכלו כמה מפגר הפוסט שלו וכמה הוא יורד על אנשים שנשמעים הרבה יותר מוצלחים ממנו. בתול בן 30" האמת? עשית לי את היום. בים התגובות התומכות, קיבלתי גם הרבה מאוד ביקורת, אותה אני לוקח מאוד לתשומת ליבי. לזכותם של האנשים שביקרו אותי, יאמר שהם עשו זאת בצורה נאותה ובוגרת. אם הפוסט שלי עיצבן אותך ברמה כזו שהוא גרם לך להוציא כ"כ הרבה רפש וליכלוך, כנראה שמשהו לא בסדר איתך, יקירתי. נכון, אני לא פטור מביקורת וכבר הודיתי שבקריאה חוזרת הפוסט באמת יצא קצת מתנשא, אבל יש דרך להביע דברים. קוראים לזה 'תרבות דיון', אולי כדאי שתבררי על זה בויקיפדיה. אה, ולמקרה שדאגת, בתול אני לא (: המשך שבוע נעים!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
