עברו כמעט 3 חודשים מאז הפוסט האחרון שלי ואיכשהוא זה מרגיש לי כאילו עברה שנה. לא שאני מייחס חשיבות גדולה מידי לאתר הזה ואני לא מאלה שרק מחפש (וגם מוצא) על מה לכתוב, אבל הציק לי שלקח לי כ"כ הרבה זמן עד שמצאתי על מה לכתוב. אז סוף סוף מצאתי על מה והמסקנה היא - כנראה שאני מסוגל לכתוב רק כשכבד לי על הלב.
לפני שאני בכלל ניגש לכתוב פוסט, אני חייב לשים מוסיקה שתלווה אותי ותיתן לי רגעים של השראה (וגם של הסחת דעת לפעמים). הפעם הלכתי על האלבום Death Magnetic של מטאליקה, הלהקה האהובה עליי, ולא בכדי שם הכותרת כשם אחד השירים באלבום. הליריקה של השיר לא מתייחסת לתוכנו של הפוסט, אבל הכותרת מתארת באופן די מדוייק את מה שאני מרגיש.
אז דיברתי על לב כבד ועל כותרת שפירושה הוא "שבור, מוכה ומצולק". על מה פתיח כזה יכול להעיד כבר? ניחשתם נכון - בחורה. סליחה, בחורות.
הפעם מדובר על שתי בחורות שונות. שתיים שבאות מרקעים שונים, ממקומות שונים, שונות באופי, שונות במראה, שונות במחשבה ואיכשהוא, כשזה מגיע לזוגיות, הן כ"כ דומות.
מפאת חשש לפגיעה בכבודן, אשתמש בשמות בדויים ולא אציין באיזה שלב בחיי התרחשו האירועים עליהן אדבר בפוסט. בואו נקרא להן גאיה ומיטל.
הסיפור של מיטל
את מיטל הכרתי דרך ידידה משותפת ושמה רוית (שם בדוי). מיטל מצאה חן בעיניי, אז ביקשתי מרוית שתשאל אותה אם אני יכול לקבל ממנה את מספר הטלפון שלה. מיטל הסכימה, רוית נתנה לי את המספר, התקשרתי וקבעתי להיפגש עם מיטל על כוס קפה. בפגישה זכיתי להכיר בחורה מקסימה, אינטיליגנטית, דעתנית, חזקה ומצחיקה. עצם העובדה שהיא גם הייתה יפה, היה רק בונוס מבחינתי. מצאנו שיש לנו הרבה במשותף והרבה על מה לדבר. הפגישה הראשונה המוצלחת הפכה לפגישה שנייה, ואז לשלישית והיה נראה כאילו יש בינינו אחלה כימיה. בפגישה הרביעית הגיעה הנשיקה הראשונה ואני הייתי מאושר. המשכנו להתראות במשך 3 שבועות ואף ישנו ביחד כמעט כל לילה (בלי לשכב) והרגשתי שאחרי 5 שנים של בדידות, במהלכן נפלתי על בחורות שלא יודעות מה הן רוצות מעצמן, מצאתי סוף סוף מישהי רצינית, מישהי שאפשר לראות בה פוטנציאל לקשר רציני וארוך טווח. אז חשבתי.
כנראה שמיטל לא הייתה שותפה להרגשה שלי, מפני שהיא דאגה להגיד לי יפה מאוד, ביום ההולדת שלי, שהיא לא סגורה על עצמה. שאלתי אותה כמובן למה, שכן הייתה בינינו אחלה כימיה והרגשתי שאני מוצא חן בעיניה, והיא עתנה שהיא מפחדת להיכנס לקשר מפני שהיא נפגעה בעבר כ"כ הרבה שהיא לא יודעת אם היא מוכנה להיכנס שוב למערכת יחסים. לגיטימי.
לי יש קטע כזה שברגע שאומרים לי לא, או ברגע שאני נמצא במערכת יחסים והיא נגמרת, הדבר הראשון שאני עושה זה לחתוך כל קשר ולהתנתק לגמרי מהבחורה איתה הייתי, וזה בדיוק מה שניסיתי לעשות עם מיטל. אמרתי לה שאם היא לא מעוניינת במשהו רציני בינינו, אין טעם שנמשיך להתראות או לדבר באופן אינטנסיבי כמו שהיה עד עכשיו. מיטל (שוב) לא הייתה שותפה לתחושות שלי, והיא טענה שאני סתם עושה סיפור מכל הפרשה הזו ואין סיבה שלא נמשיך להיפגש ואף לישון ביחד. בדר"כ, אני לא עושה קטעים כאלה, אבל פעם בחיים שלי אמרתי לעצמי שאני לא אהיה כבד ואני פשוט אזרום. אני מניח שהראש שלי אמר "מה איכפת לך? כיף לך איתה, זה לא שאתה סובל לישון איתה ומקסימום יצא לך זיון (שוב, דבר מאוד לא אופייני לי לחשוב)" אבל הלב אמר "אולי אם תמשיך לראות אותה, תמשיך לישון איתה ואולי אפילו תשכב איתה, אולי אז היא תבין שהיא רוצה אותך כמו שאתה רוצה אותה והיא תיקשר אלייך באותה מידה שאתה נקשרת אליה". וואו, רק עכשיו שאני כותב את הדברים האלה שחור על גבי מסך, אני מבין כמה פאתטית הייתה המחשבה הזו, אבל מה לעשות? אי אפשר להתווכח עם הלב.
בקיצור, אמרתי לה שאין לי בעיה שנמשיך להיפגש, אבל שתיקח בחשבון שאני לא אשב ואחכה לה ואם יהיה לי צ'אנס לצאת עם מישהי אחרת, אני אעשה זאת. אז המשכתי להיפגש איתה ושיחקתי אותה עסקים כרגיל. הכל זרם חלק, המשיך להיות לנו ממש כיף ביחד, בין אם זה ללכת ביחד לסופר לעשות קניות, או להסתובב בקניון לחפש לה מתנת יום הולדת. המצב הזה היה טוב מחד גיסא, אך מאידך גיסא, ממש לא. לישון איתה, להיות איתה כל הזמן, להתנשק ולהתחבק איתה... זה לא ממש שיחרר אותי אלא רק קשר אותי אליה יותר. רציתי לשחרר, אבל במקום מסויים קיוויתי שכל יום שאני איתה, יגרום לה להבין שאני הגבר המושלם בשבילה. עלוב.
תרשו לי בשלב זה לציין שבעבר שקלתי 140 ק"ג ולא ממש הייתי חלומה של כל אם יהודייה בישראל, או של בתה, לצורך העניין. מאז רזיתי 52 ק"ג ועכשיו אני נראה הרבה יותר טוב. ולא רק שאני נראה טוב יותר, כשאני מתחיל עם בחורות, הן אשכרה זורמות איתי. הבעיה היא, שבראש שלי, הייתי עדיין שמן ולא הבנתי בכלל שאני יכול עכשיו להשיג כל בחורה שאני רוצה. בגלל זה נשארתי עם מיטל, כי פחדתי שאם אני אשחרר אני אפספס אותה וקיוויתי שאם נמשיך לבלות יחד, בסופו של דבר היא תרצה אותי.
המצב הזה מאוד בילבל אותי. מצד אחד אני יודע שמיטל לא רוצה אותי לקשר רציני, מצד שני, היא בהחלט מתנהגת ככה. עברו כמעט חודשיים מאז שיצאנו בפעם הראשונה. אנחנו מתראים המון, ישנים יחד כמעט כל לילה, מתנשקים, מתחרמנים, עדיין לא שכבנו אמנם, אבל הרגשתי שגם זה קרוב. למזלי, הפיתרון למצב הזה הגיע מהמקום הכי לא צפוי בעולם. ערב אחד ישבנו יחד במיטה של מיטל ודיברנו קצת על חברים שלי ועל איך היא רואה אותם. בשלב מסויים שאלתי אותה איך היא רואה אותי והיא אמרה לי "בן-אדם שמשחק אותה כאילו יש לו ביטחון עצמי מאוד גבוה, אבל זו מסיכה שמסתירה את חוסר הביטחון שלו". בת זונה, פגעה בול. אני כמובן ניסיתי לשחק אותה כאילו אני לא יודע על מה היא מדברת, אבל הפלתי את עצמי. אמרתי לה שאני יודע מה אני שווה וכל בחורה שתחליט להיות איתי, תהיה ברת מזל. פה היא העמידה אותי במקום ואמרה לי "אתה רואה? ישר ביטלת את עצמך. אמרת 'כל בחורה שתחליט להיות איתי' במקום 'כל בחורה שאני אחליט להיות איתה', כאילו זה תלוי בהן, ולא בך". לא ידעתי איפה לקבור את עצמי באותו רגע. היא עשתה לי פאקינג בית-ספר.
ביום שלמחרת, אכלתי על עצמי תסביכים. כל היום חשבתי על מה שהיא אמרה לי והרגשתי הכי קטן שאפשר להרגיש. אבל מה, ככל שנכנסתי יותר לסרטים, לשם שינוי, פתאום קיבלתי הארה. היא צודקת. אני נראה טוב, אני גבר שווה, יש לי אופי טוב, אין שום סיבה בעולם שאני אשב ואחכה לבחורה, בטח אחת שלא רוצה אותי. אז ישבתי וחשבתי על זה כל היום והחלטתי שבערב אני אפגש איתה ואגיד לה שזהו, הגיע הזמן להתנתק. אז הערב הגיע, נפגשנו, דיברנו והחלטנו שזה הכי טוב שלא נהיה בקשר. זה לא הלך הכי חלק כמו שקיוויתי, אבל המטרה הושגה פחות או יותר.
אני אשקר אם אגיד שלא כאב לי הלב, ושבמקום מסויים עדיין קיוויתי שהיא תתעשת ותבין, עכשיו שאני לא שם, שאולי היא טעתה, אבל אני אמשיך בדרכי ואשאר נאמן לעצמי, כמו שעשיתי חיי, עד שבסוף היא תצא לי מהמערכת לגמרי. למעשה, זה קורה מהר ממה שציפיתי.
הסיפור של גאיה
הסיפור שלי עם גאיה קצת יותר ארוך, מסובך והזוי מהסיפור של עם מיטל. את גאיה אני מכיר כבר 7 שנים. הכרתי אותה לראשונה כשהיא באה לסטודיו בו עבדתי בעבר לעשות פירסינג. היה בינינו סוג של קליק ומאותו יום היא הייתה מגיעה לסטודיו לעיתים תכופות יותר. בת'כלס, מהרגע הראשון שהכרנו היא נכנסה לי ללב. היה בה משהו קצת ילדותי, אבל שובה לב. חוסר הביטחון שלה פשוט צעק ממנה, אבל לא היה לי איכפת, היא מצאה חן בעיניי בכל פרמטר אפשרי - מראה חיצוני, אופי, אישיות, חוש הומור וכמובן, היא אוהבת פירסינגים וקעקועים. היחסים בינינו היו מאוד הזויים. נפגשנו רק כשהיא הייתה מגיעה לסטודיו, דיברנו בעיקר דרך הודעות בפלאפון אבל איכשהוא, התקרבנו מאוד ולמדנו להכיר אחד את השנייה טוב מאוד.
השנים חלפו, ובזמן שהיא הייתה בצבא, היחסים בינינו, די בטבעיות, קטן התנתקו. היא תמיד הייתה לי בלב והרבה פעמים מצאתי את עצמי חושב עליה.
יום אחד, משום מקום, היא שולחת לי SMS ושואלת אותי איפה אני עובד עכשיו. סיפרתי לה על הסטודיו החדש שלי, והיא באה עם חברה שלה להתקעקע. חזרנו להיות בקשר, היא באה לבקר אותי בסטודיו מידי פעם ובסה"כ די זרם בינינו. הרגשות שהיו לי אליה בעבר חזרו והתחזקו עד שבסוף אזרתי אומץ וסיפרתי לה מה אני מרגיש כלפיה. היא לא ידעה ממש איך להגיב. היא אמרה שגם היא חושבת עליי ככה, וגם היא רוצה אותי, אבל היא מפחדת שאם זה לא יסתדר, היא תאבד אותי. מוזר, יכול להיות שאני הבן-אדם היחיד בעולם הזה שמוכן לקחת את הסיכון הזה בשביל סיכוי לאהבת אמת, או שזה פשוט בלוף שבחורות מאכילות אותי שנים על גבי שנים כדי להגיד לי בצורה יפה "אני לא רוצה אותך, זדיין לי מהעיניים"?
היא רצתה לקחת את זה באיזי, אז זרמתי. יצאנו לדייט אחד, הוא זרם יופי, אבל וואלה, אחרי זה לא ממש שמעתי ממנה. נכון, גם אני לא הכי יזמתי קשר איתה, אבל אני חושב שהיא די יודעת מה אני מרגיש כלפיה. אני לא רוצה לכפות את עצמי ולהשפיל את עצמי עוד. אם היא הייתה מרגישה אליי אותו הדבר כמו שהיא אומרת, היא הייתה יוצרת איתי קשר.
אז שוב נוצרה תקופה קטנה של נתק ושוב היא חזרה כדי לעשות קעקוע ושוב זה החזיר רגשות ישנים, והפעם, לשם שינוי, הייתה הרגשה שהדברים השתנו גם בצד שלה. היא אמרה לי שהיא חשבה עליי הרבה בתקופה הזו, שבזכותי היא שינתה הרבה דברים בחיים שלה ושהיא רוצה לבוא ולהיות איתי יותר מבעבר. היא לא אמרה שהיא רוצה משהו רציני בריש גלי, אבל זה בהחלט היה נראה ככה. היא גם די הייתה מקנאה לי כשהייתי מפלרטט עם בחורות אחרות או עושה לייק לתמונות של בחורות בפייסבוק. זה מטופש, אבל זה החמיא לי לאללה וגרם לי לחשוב שוואלה, היא רצינית הפעם.
קבענו לצאת שוב לדייט ובגלל אי הבנה לא יצא לנו. הבעיה הוא שגם בסופ"שים שאחרי לא ממש יצא לנו כי לה היו תוכניות ובמהלך השבוע היא למדה לפסיכומטרי שלה. בקיצור, לא זז שום דבר. מיותר לציין שבכל הזמן הזה היא לא ממש יצרה איתי קשר. היא דיברה איתי רק כשהיא באה להתקעקע. ושוב, יכלתי להיות זה שמרים את הכפפה, אבל כמו שאמרתי, היא יודעת טוב מאוד מה אני מרגיש כלפיה ואין מצב שאני ארדוף אחריה ואשפיל את עצמי עוד.
בסופו של דבר, הבנתי בצורה עקיפה שאני כנראה ממש לא בקטע שלה, וזה מוזר, כי אחרי שהבנתי את זה, היא עוד המשיכה לקנא לי. העניינים עוד לא ממש נסגרו בינינו ועד היום לא נעשה שום החלטה, לכאן או לכאן, אבל כמו שכבר ציינתי קודם פעמיים, אני לא מתכוון להיות זה שעושה את זה. אם היא רוצה, היא תעשה את המאמץ. אם לא, אני, כמו תמיד, אמשיך הלאה ואתגבר על הכל, כמו שאני יודע לעשות.
אפילוג
למען הסר ספק, אין ספק שגם אני עשיתי טעויות ויכול מאוד להיות שאני הבאתי על עצמי את הדברים האלה, אבל אני בטוח שעשיתי את כל מה שעשיתי מתוך כוונות טובות, בלי לשחק משחקים, בלי להיות צבוע או דו-פרצופי, ובסופו של דבר, אני שלם עם עצמי ואני בטוח ששתי הבנות האלו יבינו במוקדם או במאוחר שאני הדבר הכי טוב שיכל להיות להן, לצניעות דעתי. אני אולי לא מושלם, אבל אני תמיד אתן 100% מעצמי, תמיד אהיה נאמן, תמיד אעשה הכל כדי לגרום לבחורה שאיתי לחייך ולהרגיש טוב עם עצמה ותמיד אהיה שם בשבילה, בטוב וברע.
אז זה היה הפוסט שלי. קצת ארוך, קצת חופר, לפרקים בכייני, אבל וואלה, עשה לי פאקינג טוב על הנשמה לפרוק את כל זה. ומה שבטוח, לא משנה עם אני בזוגיות או לבד, מטאליקה תמיד תהיה שם בשבילי (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
