שלום קוראות יקרות שליייי(: סוף סוף חזרתי הביתה, ישבתי לכתוב לכן את הפרק, ממהרת כל כך כדי לא לגרום לעיכוב נוסף! D:
והנה, הספקתי!(: אז בלי הרבה מילים מיותרות, קריאה מהנה!
בפרק
הקודם:
"אל תספרי לעצמך סתם סיפורים בשביל שזה ישמע יותר
אמין" אמרתי, והיא חייכה חיוך קטן במבוכה.
"בואי" פתחתי את ידיי, מסמן לה
להתקרב. היא היססה בהתחלה, ולאחר כמה שניות התקרבה וחיבקתי אותה.
"אני צריך לספר לך משהו" אמרתי לאחר דקות ארוכות
של שקט.
"תספר" אמרה.
"זה בקשר למייקל" אמרתי, והיא התנתקה מהחיבוק,
מביטה בי. מחכה שאני אמשיך לדבר.
"אז ככה..." התחלתי לומר, לוקח נשימה ארוכה.
"נו" אמרה לאחר שניות ארוכות של שקט.
"מייקל.... הוא לא מי שאת חושבת שהוא"
"למה אתה מתכוון?" שאלה.
"המטרות שלו הן לא הכי טהורות שיש" אמרתי.
"אני מצטערת אבל אני לא מבינה אותך" הביטה בי.
"הוא לא אוהב אותך!" צעקתי, והיא הביטה בי,
עומדת במקום.
"זה שאתם לא בקשר טוב לא אומר שאתה צריך לסכסך
בינינו" אמרה לבסוף.
"אני לא מנסה לסכסך ביניכם, אני אומר לך את
האמת"
"אתה שקרן!" צעקה.
"הוא לא אוהב אותך אמבר, הוא איתך רק בשביל מטרה
אחת!!!" צעקתי, אוחז בה בחוזקה.
"אם אתה מתכוון לסקס אז רק שתדע לך שהוא לא משכנע
אותי לעשות את זה!!!" אמרה בעצבים וניסתה להשתחרר מאחיזתי.
"אני לא מתכוון לזה. אני מתכוון לזה שהוא רוצה לפגוע
בך!"
"תפסיק לשקר כבר! ותעזוב אותי בשקט!"
"יודעת מה, אין בעיה. עוזב. אחר כך כשתגלי את האמת אל
תגידי שלא הזהרתי אותך" אמרתי בעצבים והלכתי.
-
"אידיוט" מלמלתי, רואה אותו מתרחק. הסתובבתי והמשכתי בדרכי, הולכת
הביתה.
"הלו?" אמרתי לאחר כמה דקות ארוכות של הליכה,
כשהפלאפון שלי צלצל לפתע.
"איפה את?" שמעתי את קולו של טום.
"בדרך הביתה בדיוק" השבתי, נאנחת בכבדות.
"קרה משהו?" שאל בטון רציני.
"למה?"
"כי את נשמעת שונה" הסביר.
"עזוב.... עיצבנו אותי קצת. לא חשוב"
"מייקל?"
"גם..."
"אל תתייחסי! תחשבי עליי הכי טוב" אמר ואני
צחקתי.
"אין כמוך טום" אמרתי בחיוך.
"אני יודע" אמרתי, בטוחה שהוא מחייך כרגע מעבר
לקו.
"ואין על הצניעות שלך" הוספתי והוא צחק.
"מתי את מגיעה לבית?" שאל.
"אני קרובה, 2 דקות בערך"
"יופי, תזדרזי. התייבשתי פה" אמר.
"ממש מסכן" אמרתי בציניות.
"והגלידה עוד מעט נמסה" ציין.
"איזה גלידה?!" שאלתי בהתלהבות.
"הגלידה שאת הכי אוהבת"
"ריבת חלב?!" התאפקתי לא לצרוח כמו ילדה קטנה.
"בינגו! ואפילו הבאתי איתי קצפת" הוסיף.
"אני רואה אותך!" צעקתי כשהבחנתי בו עומד בכניסה
לביתי. רצתי במהירות וחיבקתי אותו.
"גלידה!!!!!!!!" צעקתי והוא צחק.
"אני פשוט תותח" אמר בחיוך וקרץ לי.
"נכון!" אמרתי כשפתחתי את הדלת ונכנסנו פנימה.
"מה קרה שאתה לא מוריד את החיוך מהפנים?" שאלתי
כשהתיישבנו בסלון, אוכלים מהגלידה.
"אני לא יכול לספר לך, זה סוד" אמר.
"אבל אתה חייב לספר לי"
"נישקתי את אדריאנה" אמר בחיוך אחרי כמה דקות של
שקט.
"אדריאנה?!?!" צעקתי וכמעט נחנקתי מהגלידה
שהייתה בפי.
"היא ולא אחרת" קרץ לי.
"מתי זה קרה?! איך זה שהיא לא סיפרה לי כלום?!"
"ראינו ביחד סרט ואז כרגיל, עשינו דווקא אחד לשנייה,
ובגלל שהיא לא הפסיקה לצעוק נישקתי אותה" הסביר.
"ואתם ביחד?" שאלתי בחיוך ענק.
"לא, זה היה סתם משחק"
"אז למה אתה נשמע כל כך מאושר?" שאלתי.
"כי יש לה אחלה שפתיים. כמעט כמו שלך אפילו" צחק
ואני הרבצתי לו.
"אז זה היה סתם?!"
"כן" אישר.
"משוגעים"
"מדברת המשוגעת הראשית" אמר ואני צחקקתי.
"מעניין מה איתה ועם אלכס"
"יש לו חברה" אמר.
"באמת?!" שאלתי בהלם.
"כן. ואדריאנה יודעת" סיפר.
"אז אני היחידה שלא מעודכנת כאן"
"כנראה" חייך.
"איפה אדריאנה?" שאלתי.
"אצל אבא שלה" השיב.
"וואו. מי שכנע אותה ללכת? היא לא סובלת אותו!"
"אמא שלה. הם רבו בגלל זה"
-
"אל תחייך אפילו! לא באתי בגללך. באתי כי הכריחו אותי לבוא!" צעקתי
עליו.
"אדריאנה תורידי את הטון של הדיבור שלך! עם מי את
חושבת שאת מדברת?!" צעק.
"אל תצעק עליי!"
"תשתקי!"
"לא שותקת!" צעקתי והוא נתן לי סטירה. הבטתי בו,
דמעות הציפו את עיניי. הלכתי במהירות לחדר, נועלת את הדלת אחריי ונשכבת במיטה,
בוכה. למה היא הייתה חייבת להכריח אותי לבוא לבקר אותו? רק בשביל שהבית יהיה פנוי
בשבילה ובשביל החבר שלה!? היא לא מבינה שאני שונאת אותו? איזה מין אמא זאת ששולחת
את הילדה שלה לאבא כזה?!
-
"אתה אוהב להתערב לי בחיים הא?!" צעקתי ברגע שמאט נכנס הביתה.
"אל תצעק עליי אידיוט! רק צרות אתה יודע לעשות!"
מאט אמר בעצבים.
"באיזו זכות אתה מתערב במה שקורה ביני לבינה?! זה
עניין שלי! לא מקובל עלייך אז תשב בשקט! אל תתערב לי בחיים! זה החיים שלי, זכותי
לעשות מה שאני רוצה! ואם אמרתי שאני יהרוס אותה אז זה יקרה, לא משנה מה
תעשה!" צעקתי שוב.
"סיפרתי לה" אמר מאט, ואני הבטתי בו, המום.
"מה סיפרת לה?" שאלתי. מרגיש איך חום גופי עולה.
"את האמת. שאתה לא באמת אוהב אותה" אמר מאט.
"למה עשית את זה?!" צעקתי והתקרבתי אליו.
"כי היא לא צריכה שמישהו כמוך יהרוס לה את
החיים" אמר בטון שקט, שעיצבן אותי.
"אתה פשוט מניאק" אמרתי, דוחף אותו.
"אל תתחיל מייקל! תפסיק עם השטויות שלך!" צעק
ודחף אותי.
"אני יעשה מה שאני רוצה!" אמרתי, דוחף אותו חזק
יותר.
"אתה לא תעשה מה שאתה רוצה! יש גבול!" צעק מאט
ודחף אותי בחוזקה, גורם לי ליפול על הרצפה.
"תפסיק להגיד לי מה לעשות!!!" צרחתי, קם מהרצפה
במהירות ומכה אותו. מאט הביט בי, נראה עצבני ביותר, והתחלנו להכות אחד את השני
בחוזקה.
-
"אני חושבת שאני אלך לבית של מייקל. לדבר איתו" אמרתי.
"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" שאל טום.
"כן..." הנהנתי.
"אז בואי, אני אסיע אותך לשם" אמר טום בחיוך
ויצאנו מהבית, נכנסים לאוטו שלו.
"תודה טום, אין כמוך!" אמרתי בחיוך כשהגענו אל הבית
של מייקל ומאט. התחבקנו ויצאתי מהאוטו, הולכת לכיוון דלת הכניסה. שמעתי צעקות
שהגיעו מתוך הבית, וזיהיתי את הקולות של מייקל ומאט.
הלכתי במהירות יותר, דופקת בחוזקה על הדלת. חיכיתי כמה
שניות, שומעת כיצד הם ממשיכים לצעוק אחד על השני, ופתאום נשמע בום ענק של חבטה. הם
הולכים מכות!
צלצלתי בפעמון הדלת ללא הפסקה, דופקת על דלת הבית, מחכה
שיפתחו לי. נשמע שקט. שמעתי צעדים מתקרבים. נשמתי לרווחה, הם הפסיקו. צליל מנעול
הדלת שהסתובב נשמע, ולאחר שנייה מייקל עמד מולי.
"סוף סוף! אתם לא נורמליים!" צעקתי, נכנסת
פנימה. הסתכלתי מסביב, רואה את הסלון והמטבח הפוכים לגמרי, טיפות דם היו על הרצפה,
וכיסאות היו זרוקים מסביב.
"אתם משוגעים.... מה עובר עליכם?" מלמלתי בהלם.
שניהם הביטו בי, לא מוציאים מילה מהפה. למאט ירד דם מהאף, ולמייקל ירד דם מהגבה.
לשניהם היו פנסים בעיניים, ושריטות בזרועות הידיים.
"מה אתם עומדים ומסתכלים עליי ככה?! תתאפסו על עצמכם!
שבו על הספה, עכשיו!" צעקתי, והם ישבו בזריזות על הספה,
עדיין שותקים. הבטתי בהם, נאנחת בכבדות והולכת למקפיא, מוציאה שקית קרח. לקחתי
מגבת וצמר גפן שהיה בתוך מגירה כלשהי, וחזרתי לסלון, עומדת לידם.
"יש לכם יוד?" שאלתי. שניהם הנידו ראשם בשלילה.
"אז נעשה את זה עם אלכוהול" אמרתי, לוקחת בקבוק
אלכוהול שהיה על המדף במטבח וחוזרת.
"זה יהיה קצת שורף, אבל אם יצאתם חיים מהריב הזה, אתם
תעברו גם את זה" אמרתי, ניגשת למייקל. שמתי מעט מהאלכוהול על צמר הגפן ואז
ניקיתי את האזור של הגבה, איפה שירד לו דם.
"זה כואב!!!"
"תסבול בשקט" אמרתי.
אחרי שחיטאתי וניקיתי את הדם, שמתי כמה קוביות קרח בשקית
ניילון קטנה וקשרתי אותה.
"קח, תצמיד את זה לגבה ותלחץ קצת. בלי לשחרר"
הסברתי לו מה לעשות והוא הנהן. ניגשתי למאט, שהביט לתוך עיניי. חיטאתי את אפו
וניקיתי את הדם. הוא לא הוריד את מבטו מעיניי, ואני השתדלתי שלא להביט בו. נתתי גם
לו שקית עם קוביות קרח, מצמידה לו אותה לאף ואומרת לו לא לשחרר. אנחה נפלטה מפי.
סרקתי בעיניי את כל הבלגן.
"טוב אתם הולכים לשבת פה, אף אחד לא קם מהמקום שלו
ולא מוציא מילה מהפה!" אמרתי. התחלתי לסדר את הבלגן שהם עשו, מסדרת את
הכיסאות, מנקה את הדם מהרצפה, מסדרת את השולחן ואת הכריות של הסלון. אחרי כ-10
דקות, שסיימתי לנקות הכל, התיישבתי בכורסה ממולם.
"תיקחו את עצמכם בידיים" אמרתי, שניהם מביטים
עליי.
"ואתה. אנחנו צריכים לדבר, בוא לחדר" נעמדתי,
מביטה על מייקל. הוא נעמד, הולך לחדר ואני אחריו. נכנסנו פנימה, והוא סגר את הדלת.
"מה נסגר איתך?" שאלתי.
"מה מאט אמר לך?" אמר, נראה מעט עצבני.
"מה זה משנה מה מאט אמר לי...? מה יש לך מייקל? אתה
ממש מוזר מאז שחזרת מהדבר הזה שהיית צריך ללכת אליו"
"את לא מאמינה לו, נכון?" שאל, מתעלם ממה שאני
אומרת.
"אני מדברת על משהו אחד ואתה על משהו אחר, ממש
יופי" נאנחתי.
"אסור לך להאמין למאט!!"
"אבל אני לא מאמינה לו!" צעקתי, עצבנית.
"יופי" נרגע.
"איזה לחוץ אתה! לא חשבתי להאמין לו לרגע! למרות שהוא
אמר את כל מה שהוא אמר! עכשיו אתה מוכן להקשיב לי?!"
"אני מצטער, אוקיי? פשוט יום רע... אולי נלך אלייך?
נהיה קצת לבד, בשקט. בלי הפרעות. מה את אומרת?" שאל, מתקרב אליי ומלטף את גבי
בעדינות.
"אוקיי.." מלמלתי. הוא אחז בפניי, נושק לשפתיי
ברכות. יצאנו מהחדר, פותחים את דלת הכניסה בשביל לצאת. מאט הביט בי, ואני בו,
ולאחר כמה שניות הוא סובב את ראשו, ואני יצאתי. נכנסנו לרכב של מייקל ונסענו
לכיוון הבית שלי.
-
"אני לא מאמינה שרוקנו בקבוק וודקה שלם. ו2 בירות!"
"אז כדאי שתתחילי להאמין" צחק ונשכב על המיטה.
"בעצם אתה זה שרוקן את רוב הבקבוק. משוגע!!"
"בואי לפה" צחקק ואחז בידי.
"שנראה סרט?" שאלתי בחיוך.
"ממ.... עוד מעט" אמר ומשך אותי אליו, והתנשקנו
באיטיות. ידיו ליטפו את גבי באיטיות, נכנסות מתחת לחולצתי, מטיילות בעדינות על
גבי. המשכנו להתנשק, והרגשתי איך ידיו יורדות מטה, מנסות להיכנס מתחת למכנסיי.
"מייקל לא..." מלמלתי, מתנתקת ממנו.
"בואי נו, למה את מתרחקת" חייך ותפס אותי, מצמיד
אותי אליו, ממשיך לנשק אותי. לאחר כמה שניות ידיו שוב ירדו באיטיות למטה, לכיוון
המכנסיים שלי.
"די מייקל!" דחפתי אותו.
"מה יש?... תזרמי קצת" קרץ לי.
"לא, די!" דחפתי אותו שוב כשהוא ניסה לאחוז בי.
"מה הבעיות שלך אמבר? קצת לזרום... לא יקרה לך
כלום"
"אתה לא שומע את עצמך... כולך שיכור" מלמלתי.
"אני שומע את עצמי מעולה, נו אל תהיי כבדה!" אמר
ושיחק בידיו עם חולצתי.
"נו תעזוב את זה מייקל!!" צעקתי.
"למה את צועקת? אני פה לידך!"
"כי אתה לא מבין כשמדברים איתך בשקט"
"אבל את יפה..." אמר וליטף את פניי.
"אז מה"
"איזה יבשה את, לא ביקשתי הרבה... תזרמי קצת"
"די מייקל, די. מה יש לך היום?"
"בואי נו... אני יודע שגם את רוצה" חייך ונישק
את צווארי באיטיות, מלקק אותו.
"לא מייקל.... תעזוב אותי. אתה שיכור" הרחקתי
אותו ממני.
"ואם לא בא לי לעזוב אותך?" שאל לפתע, מביט בי
במבט חודר, ואני בלעתי את רוקי בכבדות.
וזהו עד כאן להיום[; מקווה שאהבתן. לילה טוב ♥♥♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שדרת החלומות השבורים-סיפור בהמשכים
