החיבוק האחרון- סיפור בהמשכים

פרק שמיני:"רכיבה על סוסים"

"בוקר טוב, עולם שלי," עמיר חייך בציניות ופתח את ידיו לקבלת חיבוק.

"בוקר, בוקר," נינל שפשפה את עיניה והביטה בשקית שוקו שהייתה בידו של עמיר, היא התקרבה
אליו וחטפה אותה ממנו בזריזות, התנועות היחידות שהספיק לעשות כשהבין מה קורה גרמו
לו לחבק את נינל מאחוריה כשהיא מתענגת על שקית השוקו.

עמיר צחק מעט ואז שאל: "אז למה את מאחרת?"

"בדיקות דם," נינל חקרה את פניו וחייכה למראה הזיפים שעיטרו את פניו, "ומה אתה
עושה מחוץ לשיעור?"

"יש לי שעה חופשית," עמיר נישק את שפתיה כל עוד הן פנויות.

נינל נאנחה וזרקה את שקית השוקו לפח הקרוב. "מה קורה איתך?" עמיר כיווץ את גבותיו כך שנראו כמו גבה אחת.

נינל צחקה:"אני מורעבת, הייתי צריכה להיות בצום בגלל הבדיקות דם האלה."

עמיר חייך וחיבק אותה: "רוצה לאכול?"

חיוך ענק נפרס על פניה והיא נישקה את עמיר כשידיה סביב עורפו נותנות לה את ההזדמנות להיצמד אליו יותר.

נשמעו קמה שריקות מסביבם וקריאות עידוד. נינל מיהרה להתנתק מעמיר כשסומק בולט בפניה.

"מה יש?" עמיר צחק והצמיד אותה חזרה אליו, "קצת קהל ואת מפחדת?"

הוא מיהר להצמיד את שפתיו לשלה ואחרי שניות ספורות היא התנתקה ולחשה במתיקות: "אני רעבה."

"אני מרשה לך לאכול אותי!" עמיר הוסיף לנשק אותה על שפתיה.

"לא, לא, לא," נינל התנתקה ממנו והוא עטף אותה בזרועותיו.

הוא הוביל אותה לקיוסק ולחש באוזנה: "טוב, אחר- כך אצלי בבית?" 

נינל צחקה ונשכה את שפתה התחתונה: "מה? אתה לא אוהב את השיחים פה?"

עמיר שחרר את אחיזתו בה והביט בה במבט כועס המשולב בשעשוע: "כמה בנים כבר הזמנת לשיחים האלה?"

נינל הסמיקה וחייכה אליו: "נו, תקנה לי לאכול..."

עמיר הרים את גבותיו ומיד לאחר שראה את הפרצוף המתחנן על פני נינל ויתר וקנה לה כריך.

אריאל מצידו נשען על עץ, אותו העץ שלצידו פרחה הזוגיות שלו ושל נינל, הוא הביט בזוג הדביק והמצחיק שהתנשק, התחבק, צחק ובילה.

את אריאל המעשים שלהם לא הצחיקו אלא הכעיסו, רק מעשיו של עמיר- הוא לא הצליח להביא את עצמו לכעוס על נינל. על המלאך הקטן שלו, האור שלו, מה שסימן כעולם שלו.

***

אליה נישקה קצרות את שפתיו של גיא והוא חייך אליה, שירז שישבה מולה בידיו של אלון הביטה בהם ואז
צחקקה.

"משהו מצחיק?" שאל גיא והרים גבה אחת. שירז חייכה אליו: "אני לא מאמינה עליכם. כמה זמן אתם ביחד?"
"המון, המון!" אליה נישקה את גיא על הלחי ושירז גלגלה עיניים.

אלון צחק: "אתם כאלה דביקים."

"עדיף להיות דביקים," חייך גיא, "מאשר לריב כל הזמן."

אליה חייכה אליו והביטה מסביבה. היא ראתה שבאחד הספסלים יושבות נינל וחברותיה, על פניי נינל היה חיוך גדול בעודה מדברת איתן. אליה חייכה לעצמה ודחפה קלות את גיא, כך שישכב על הדשא. גיא צחק והיא הנחה את ראשה על בטנו. בידו ליטף את שיערה והם ישבו כך עד הצלצול שלא איחר להגיע ולשלוח כל אחד לכיתתו.

***

אריאל ישב בשולחנו כשראשו טמון בתוך כפות ידיו. איש לא התקרב אליו, כולם ידעו על המקרה עם עמיר.

ליליאן התקרבה אל שולחנם והתיישבה במקומה. היא הביטה באריאל ונאנחה: "הכול בסדר?"

אריאל הרים את ראשו והביט בליליאן, גבותיו הורמו בפליאה ואז הוא חייך ממורמר: "ברור, הכול מעולה. למה את שואלת? קרה משהו?" 

"זאת לא אשמתי," היא אמרה ממשיכה להביט בעיניו הכחולות.

"אני יודע, ליל, אני יודע," הוא נשף אוויר בחוזקה, "זה פשוט שאת אחותו ואני לא יודע מה לעשות."

"תתחיל בזה שתספר לי את הסיפור מהצד שלך," חייכה, "כבר שמעתי את הסיפור משני צדדים עכשיו תורך."

"שני צדדים?" שאל אריאל לא מבין כשהמורה נכנסה לכיתה.

"כן," חייכה ליליאן, "של עמיר ושל נינל."
אריאל הנהן וקול המורה נשמע באוזניהם: "אתם שם, ליליאן ואריאל, מספיק לדבר. עוד הערה אחת ויש לכם ריתוק."

ליליאן צחקה בשקט: "נדבר בהפסקה."
אריאל הצליח להוציא חיוך מבין שפתיו, בפעם הראשונה באותו היום.

***

נינל שכבה על מיטה והביטה בתקרת חדרה, היא לא הרגישה איך הזמן עבר. בבוקר הייתה עם עמיר בבית הספר ואחר כך כשנעלם היא הסתובבה עם חברותיה והופתעה כשגילתה שכבר הגיעה הזמן ללכת הביתה.

עכשיו לא היה לה מה לעשות, היא ניסתה להשיג את עמיר פעם אחת או פעמיים אבל לא הצליחה. היא לא דאגה- היא ידעה שכנראה יש לו סיבה.

הטלפון הנייד שלה צלצל והיא קמה באיטיות ממיטתה, מביטה בצג ומיד עונה: "ענברי!"

"את," נשמע קולה של ענבר חברתה הטובה מהצד השני בטון מאשים, "אל תגידי לי 'ענברי', מה זאת הנטישה הזאת. נראה לי ששכחת אותי לגמרי!"

"אני?" נינל ניסתה להבליע גיחוך, "לשכוח אותך? בלתי אפשרי!"

"זה נראה ככה, אני כבר לא זוכרת מתי פעם אחרונה דיברתי איתך."

"היום בבית-הספר!" אמרה נינל בניצחון.

"לא נחשב," נינל יכלה להישבע שענבר הוציאה לשון בילדותיות וההוכחה לכך לא איחרה לבוא כשאחיה הגדול התחיל לצחוק עליה על כך שהיא מוציאה לשון לטלפון.

נינל צחקה גם היא ומיהרה לשאול: "אז, מה את מנסה להגיד בזה?"
"שאני מתגעגעת לחברה הכי טובה שלי," היא אמרה בשקט והוסיפה בצחקוק, "ושאני רוצה את כל הפרטים על החבר החדש שלך!"

נינל לא הצליחה להפסיק לצחוק: "את כל כך ענבר!"

"מה ציפית?" ענבר צחקה גם היא.

נינל נרגעה ושאלה:"אז מתי נפגשות?"
"תתלבשי, 5 דקות אני אצלך." השיחה התנתקה.

נינל ידעה שיש לה זמן, כשענבר אומרת '5 דקות' היא מתכוונת שבעוד חצי שעה היא תגיע, אולי.

היא ניגשה אל הארון שלה והוציאה ממנו חולצה לבנה ארוכה שצמודה לגופה ומכנס ג'ינס גבוהה בצבע כהה.

אחרי שהתלבשה פיזרה את שיערה על כתפיה וויתרה על איפור. נעלה את נעלי הסניקרס הלבנות שלה ונשכבה חזרה על המיטה.

נינל אפילו לא הרגישה שעיניה נעצמות והיא נרדמת אבל התעוררה בקפיצה כשענבר נענעה אותה בזהירות.

"מה קרה נרדמת לי?" ענבר חייכה אליה נעמדת ומסדרת את שמלה הכחולה.

"כנראה הייתי עייפה ולא שמתי לב אפילו."

ענבר רק חייכה ואז נינל מיהרה לקום ולחבק את חברה הטובה: "אני באמת מצטערת שנטשתי ככה. פשוט היה לי בלגאן."

ענבר צחקה: "דווקא כשאת הכי צריכה אותי את שוכחת ממני?"
נינל צחקה ואז דחפה את ענבר ליציאה כשבידה הטלפון שלה ומפתחות לבית.

"טוב, אז לאן בדיוק אנחנו הולכות?" שאלה נינל כשהתיישבה במכוניתה של ענבר שהייתה גדולה מנינל וכבר הספיקה להוציא רישיון נהיגה.

ענבר חגרה וצחקה: "חכי ותראי!"

המכונית נעצרה ליד חווה מחוץ לעיר, נינל הביטה בענבר בבלבול. ענבר קרצה לה ויצאה מהרכב, נינל יצאה גם היא וצעדה אחרי ענבר.

בעיניה היא קלטה את אבירן, אחיה הגדול של ענבר. הוא נשען על הגדר וענבר צעדה לקראתו.

"היי," נינל חיבקה אותו, "מה קורה?"

"מעולה," אבירן חייך את חיוכו המדהים ונעמד ישר, "מה יש לא רואים אותך הרבה?"

"תקופה כזאת," היא חייכה והרימה את כתפיה.

אבירן צחק: "אז אני מבין שהתקופה הזאת נגמרה."

"וטוב שכך," ענבר צחקה, "נכון שהיא הייתה חסרה לנו?"

"מאוד," אבירן צחק והוסיף, "אנחנו צריכים למהר כדי לא לאחר."

נינל הביטה באבירן, עיניו האפורות נצצו בשמחה ושיערו השטני היה מסודר בצורה מבולגנת על ראשו. הוא וענבר היו דומים, אותו מבנה פנים רק שהוא היה גבוה ממנה. וגם לה היו שיער שטני ועיניים אפורות.

"לאן?" נינל הספיקה לשאול לפניי שענבר ואבירן התחילו לצעוד.

"לא סיפרת לה?" אבירן צחק וענבר הרימה את כתפיה: "אנחנו הולכות לראות את אבירן משתתף בתחרות."

"איזה?"

"רכיבה על סוסים," אבירן אמר כאילו הדבר מובן מאליו.

"אז אני מבינה שבסוף כן עשית עם זה משהו," נינל דחפה אותו קלות.

הוא הנהן בחיוך: "ואני גם טוב בזה."

"והוא גם צנוע," ענבר גלגלה עיניים ומשכה את נינל פנימה כשאלירן נכנס ממקום אחר.

***

"אז תגידי," אליה סימנה משהו במחברתה ומיד אחר כך הביטה בנינל שכתבה משהו, "איפה היית אתמול?" 

"תחרות רכיבה על סוסים, אלירן השתתף וענבר ניסתה להוציא אותי מהבית,"
נינל ענתה בסתמיות. היא קמה ממקומה תפסה ספר בידה והלכה להניח אותו במקומו, אחר כך חזרה עם ספר שונה.

"רכיבה על סוסים?" עיניה של אליה התרחבו והיא השתדלה לא לצעוק.

הספרנית מיהרה להביט בה בזעם ולומר: "שקט!"

"סליחה," אליה התנצלה ונינל צחקה.

"כן," נינל לחשה, "רכיבה על סוסים. מה יש?"

"הייתי רוצה לנסות את זה," אליה לחשה ועיניה נצצו.

נינל הרימה את כתפיה וסגרה את הספר שהיה מולה: "אני אביא אותך לחווה ההיא אם בא לך."

אליה סגרה את מחברתה וחייכה חיוך מנצח.

נינל הניחה את הספר שלקחה במקומה ומיד אחר כך היא ואליה צעדו אל מחוץ לספריה.

הן נכנסו אל בית קפה קרוב והתיישבו לנוח.

"אני מתגעגעת לזה," אליה חייכה.

"למה?" נינל חייכה לא מבינה.

"לזה," אליה הצביעה על עצמה ואז על נינל, "הקרבה בנינו והשעות שהיינו מבלות ביחד."

חיוך נוסטלגי התפרס על פניה: "כן, היינו מבלות ככה הרבה."

אליה הנהנה והוסיפה: "מתי את עושה תיאוריה?"

"בקרוב," נינל צחקה, "למה? את רוצה שאני כבר אקבל רישיון?"
"ברור, כדי שתוכלי לקחת אותי לאן שרק ארצה."

"אני מחכה לימים האלה שאת תהיה תלויה בי, אבל שלא תחשבי שאני תמיד אסיע אותך לאן שרק תרצי."

"אני לא אחשוב ככה. אני כבר בטוחה בזה, מעכשיו!"

השתיים צחקו ואחר כך החלו לאכול את פרוסות העוגה שקיבלו. כשסיימו, שילמו וכבר היו מוכנות לצאת נינל הסתובבה ופגשה מבט שניסתה להתחמק ממנו כבר כמה ימים. עיניים כחולות שתמיד טבעה בהן ולא הצליחה להתנתק מהן, חיוך מדהים אבל גם משהו שונה- ביישנות ומבוכה, אי ודאות ופחד.

נינל לא זזה, העיניים הכחולות העבירו בה צמרמורת ולקחו ממנה את היכולת לזוז.

זה פרק נחמד שכזה :)

אולי הוא גם קצר מידי אבל, אני אוהבת אותו P:

מה אתם חושבים? ^^

הייתי רוצה להמליץ על בלוג של מישהי שכותבת מדהים, אבל היא חושבת להספיק לפרסם את הסיפור שלה כי חסרים לה קוראים אז הייתי רוצה שתכנסו ותקראו! :)

אני מבטיחה לכם שלא תצליחו לעצור ;)