פרק עשירי: "יום
שבת"
נינל העבירה את
מבטה במהירות מאריאל אל עמיר ובחזרה, לבסוף השפילה את ראשה. אליה נעמדה מאחורי גיא
והביטה בנינל ועמיר יחד עם כולם.
אריאל השפיל את
ראשו, המילים שאמרה לו נינל הדהדו בראשו.
עמיר היה זה שעשה
צעד ראשון, הוא נשם עמוק וצעד לעבר גיא: "היי, אחי. מי זאת?"
נינל שפחדה יותר
מכל מתגובתו של עמיר מיהרה לצעוד אחריו והספיקה לענות לפניי גיא: "זאת אנה,
היא לומדת איתנו בשכבה."
"את מכירה אותה?" גיא שאל מופתע.
נינל הנהנה ופנתה
לחבק את אנה ולשאול לשלומה.
"אני חושב
שאני אלך," אריאל מלמל לעבר עדן וקם ממקומו.
כולם הביטו בו פרט
לנינל שהביטה בעמיר.
"אתה יכול
להישאר," עמיר היה זה שפצה את פיו.
אריאל הביט בו
מופתע ועמיר חייך: "אריאל, לא לי יש בעיה איתך! לך יש בעיה איתי!"
אריאל שתק לרגע
והביט בנינל. נינל יישרה אליו מבט וחיוך התפרש על פניו של אריאל: "הייתה לי
בעיה איתך, הייתה. ותאמין לי שגם לך הייתה בעיה איתי אם אחרי שהיית מספר לי שאתה
אוהב את האקסית שלך הייתי הולך ומנשק אותה..."
"זה לא
ככה," קטע אותו עמיר, "אני לא הלכתי ונישקתי את נינל אחרי שסיפרת
לי!"
"למה שאני
יאמין לך? גם ככה שיקרתם לי והסתרתם ממני את העובדה שאתם ביחד!" אריאל השתדל לא להתפרץ.
"כי אני זאת
שנישקה אותו," נינל צעדה צעד קדימה ונשכה את שפתה התחתונה, "והוא גם לא
זרם בהתחלה, הוא התנתק ממני אמר שהוא לא יכול לעשות את זה והלך."
סומק קל הציף את
לחייה של נינל ואריאל רק הביט בה ולחש: "למה?"
נינל הרגישה איך אפה מדגדג וגרונה מתייבש, היא ניסתה להחזיק את הדמעות בעיניה אך
דמעה בוגדנית אחת זלגה במורד לחייה. היא ניגבה אותה וענתה בלחישה: "כבר
סיפרתי לך..."
עמיר הביט בה מופתע ואז מיהר לעטוף אותה בזרועותיו ולחבק אותה.
אריאל הביט בהם
והרגיש צביטה בליבו שגרמה לו לסובב את מבטו, הוא הרגיש את הקנאה בליבו אבל הכעס לא
הגיע, רק עצב.
עמיר הביט באריאל
ואמר: "אני לא רוצה שנהיה אויבים, אנחנו תמיד היינו חברים טובים."
אריאל שתק וראשו זז
מעלה ומטה, הוא הנהן כאות הסכמה.
עמיר חייך:
"שב, אתה לא הולך."
כולם נשמו לרווחה עכשיו שעברו את הגרוע מכל.
נינל הניחה את ראשה
על ברכיו של עמיר והביטה בעיניו מלמטה. עמיר חייך אליו והיא התאמצה לחייך אליו
חזרה, אבל על פניה נוצר רק קו עקום. עמיר צחק וליטף את שיערה: "אני שמח שהכוך
הסתדר, אני אוהב אותך."
דמעה ברחה מעיניה של נינל אבל היא שתקה נותנת לה ליפול אל הרצפה.
הם היו לבדם בפארק,
כל השאר כבר הלכו אך ביתם. כשאליה תכננה ללכת עם עדן נינל רצתה להצטרף אבל עמיר
רצה שהיא תישאר, אליה רק מסרה לה בתנועות שפתיים: "בהצלחה!"
עמיר הביט מופתע
בנינל ובדמעה שהשתחררה מעיניה.
"הכול
בסדר?" קולו היה לחישה שלא הגיעה לאוזניה של נינל. היא רק עצמה את עיניה
וניסתה להקשיב לפעימות הלב שלה.
עמיר התכופף ונישק
את נינל קצרות על שפתיה, היא התענגה על המגע החם של השפתיים האוהבות, הפרפרים
שבבטנה החלו להתעופף בחופשיות וכל גופה הצטמרר.
כשעמיר התנתק
משפתיה על פניו היה שזור חיוך מאוזן לאוזן ועיניה קרונו מרוב אושר.
עמיר צחק: "את
רק היית זקוקה להספקת הנשיקות היומית שלך."
נינל צחקה גם היא
ותפסה בפיו מנשקת אותו שוב ביותר תשוקה, נשיקה ארוכה שסחפה את שניהם. הם התנתקו
אחד מהשנייה רק כשנגמר להם האוויר.
פניה של נינל היו
סמוקות ושפתיה אדומות, עמיר חייך מאושר ומיהר לקרב את שפתיו לשפתיה פעם נוספת. רגע
שלפניי ששפתיו עלו על שלה הוא לחש: "אני פשוט מכור אלייך!"
בזמן הנשיקה נינל לא יכלה לעצור יותר את הדמעות שאגרה בתוכו כל היום.
עמיר הרגיש איך
הלחיים שלו נרטבות והוא התנתק מנינל באי רצון: "מה קרה?"
נינל לא פתחה את
עיניה והדמעות המשיכו לרדת מעיניה כמו גשם לאחר בצרות. היא לא ניגבה אותן ורק
השפילה את ראשה. רגע אחר כך היא הרגישה את ידו של עמיר מרימה את ראשה ועיניה נפתחו
אוטומטית.
"נינל, מה
קרה?" עמיר שאל פעם נוספת והיא נגבה את הדמעות האחרונות שהתפרצו החוצה.
"אני
מצטערת," היא אמרה בקול צרוד, "אני לא יכולה יותר, פשוט לא יכולה."
"מה זאת אומרת?" שאל עמיר בקול יותר מהוסס, מפחד שהוא צודק בניחושו.
"אנחנו צריכים
להיפרד," היא לחשה שבורה, "אני אוהבת אותך."
היא נישקה את שפתיו במהירות ורצה משם, הגומייה שאספה את שיערה נפלה על האדמה
ושיערה נדבק לפניה הרטובות מדמעות. רגליה נשאו אותה הרחק מהפארק, הרחק מעמיר.
***
"את
מבינה?" שאלה אליה משחררת אנחה כשהיא מביטה בשירז חברתה הטובה עסוקה בטלפון.
"סליחה, לא,
מה אמרת?" שירז חייכה אליה בחביבות.
"איזה מן חברה
את?" אליה צחקה, "את לא מקשיבה לי."
שירז הסמיקה מעט:
"זה פשוט שאלון שולחת לי אס-אמ-אסים."
אליה צחקה וחיבקה
את אחת הכריות על מיטתה של שירז: "אז עכשיו תקשיבי לי."
שירז הנהנה והניחה
את הטלפון הנייד שלה על שולחן המחשב כשהיא עצמה מתיישבת קרוב לאליה.
"השלמתי עם
גיא רק בגלל שהוא אמר שהכול יהיה שונה, זה נכון שאני אוהבת אותו והכול אבל הבעיה
היא שהוא קנאי כל כך... לא נראה לי שהו משתלט על זה בכלל," אליה לקחה נשימה
עמוקה והמשיכה, "למשל כשדיברתי עם אלירן ביציאה שלשום, גיא מיהר לבוא אליי
ולהקשיב לשיחה ולהעיר הערות לא קשורות. הוא פשוט כל הזמן עקץ את אבירן ולא נתן לנו
לדבר בצורה נורמאלית..."
"רגע שאני
אבין," שירז קטעה אותה, "חבר שלך דבורה?" היא העטתה על פניה הבעת
הפתעה מזויפת ואליה צחקה זורקת עליה את הכרית שחיבקה. "טוב, טוב," שירז
נכנעה, "תמשיכי!"
"אחר כך כבר
כשהלכנו הביתה והלכתי עם עדן כי הוא גר צמוד אליי, גיא שואל אותי אם אני צריכה
ליוו ואני אומרת לו שאני הולכת עם עדן אבל הוא לא מקשיב לי. הוא התחיל לספר עד כמה
זה מסוכן לנערה יפה כמוני להסתובב לבד ברחובות בשעות מאוחרת כאלה. הוא כאילו מתעלם
לגמרי מעדן."
"רגע,"
שירז עצרה, "עדן זה החתיך החדש מי"ב?"
"כן."
"אז מה את
מצפה," שירז אמרה בטון נוזף, "את מסתובבת רק עם בנים שנראים טוב, סליחה-
מעולה. אחר כך את שואלת אותי מה יש לו? למה הוא מקנא? אם תפסיקי לתת לו סיבות לקנא
בך הוא לא יקנא."
"סליחה?"
אליה הגנה על עצמה, "גיא יודע שאם עדן אני בקשר כי כייף לי לשחק עם מישהו
ברמה גבוהה כדורגל ובקשר לאבירן הוא לבד שמע שדיברנו על רכיבה על סוסים שאני רוצה
לנסות. ומה איתו? הוא הביא את אנה כדי לגרום לי לקנא? היא גם נראת טוב, אבל אני לא
מקנאה על זה שהם היו כל היום צמודים."
שירז חייכה: "לי
זה דווקא כן נשמע שאת מקנאה!"
"סתמי," אליה צחקקה.
שירז חייכה:
"טוב, אבל אל תערבי בבעיות שלכם את אנה היא דווקא ממש נחמדה."
"כן היא ממש חמודה," הסכימה איתה אליה.
"אבל עזבי
אותה בינתיים," אליה נשכבה על המיטה והביטה על התקרה הלבנה, "מה אני
עושה עם גיא? הוא ממש קנאי וכלום לא השתנה מאז שהוא הבטיח לי."
"אז תיפרדי ממנו,"
שירז אמרה אחרי היסוס קל, "את יודעת שאת לא בנויה לכל המתח הזה של מערכת
יחסים."
"לא נכון," אליה התגוננה ואז נשמע הצלצול של שירז. היא קפצה לעבר הטלפון
וחיוך ענקי התפרס על פניה כשהיא ראתה מי המתקשר.
אליה גלגלה עיניים
ואמרה כשהיא כבר מחוץ לדלת: "בהצלחה עם המתח של המערכות יחסים, אני לא נפרדת
ממנו, ביי."
"ביי," שירז החזירה לה ומיהרה לענות לטלפון, "מתגעגע?"
***
בדל סיגריה נוסף
נזרק על האדמה שמתחת הספה השבורה שמוצבת על גבעה שאיש לא מגיעה אליה, הגבעה היא תצפית
מעולה על העיר מלמעלה. עמיר ישב שם על הספה והוציא סיגריה נוספת מהחפיסה שקנה רק
היום והיא כבר כמעט התרוקנה.
הוא הביט בתכולה
המעטה של החפיסה נאנח והכניס אותה חזרה
לכיסו ובו בזמן הדליק את הסיגריה שכבר הייתה בפיו.
"מה עשית לך
רע, נינל?" מלמל מבין שפתיו כשסיגריה בידו לאחר שנשף עשן החוצה. הוא הכניס
חזרה את הסיגריה לפיו והצמיד את כפות ידיו לרקותיו: "את סתם מתעללת בי!"
עמיר נשף את העשן החוצה ושיעול חזק תקף אותו, זמן רב הוא לא עישן כל כך הרבה
סיגריות וזה גרם לו לטשטוש וערפול.
הטלפון בכיסו צלצל
אך הוא התעלם ממנו,לבסוף כשהצליל נמאס עליו הוא כיבה את הקול והכניס חזרה את
הטלפון לכיסו. המשיכו להתקשר אבל עמיר לא שם לב לרטט שהרעיד את עורו.
הוא נשכב על הספה
המטונפת ועצם את עיניו מדמיין עולם טוב יותר.
אחר-כך פקח את
עיניו והביט בשמיים התכולים. העננים נעו בסיבוב והתפזרו, עמיר היה מרותק למחזה עד
שהשמיים מעליו לא חשפו עוד עננים.
הוא חזר לשבת והביט
בעיניו אל העיר מתחת לגבעה, העיר הייתה שקטה, רק כמה אזורים היו מלאים בילדים
שיצאו לשחק בצהריי שבת.
מבטו התמקד בבית
שנמצא בצידי העיר, מסוג הבתים הקטנים והיפים בעלי שתי קומות עם הרעפים האדומים
שצמודים לבית הקרוב אליהם.
זה היה הבית של
נינל, היא נמצאת שם, כנראה, ממש עכשיו. אבל היא כבר לא נינל שלו יותר, היא נינל
אחרת חופשייה שלטענתה היא אוהבת אותו.
***
גיא ואריאל עלו
במדרגות בצעדים מהירים, ממהרים להגיע לגג של הבניין בו גר גיא.
"אתה יודע,"
גיא חייך בעייפות בזמן שדילגו מעל המדרגה האחרונה, "אני שמח שאנחנו מבלים יחד
שוב."
אריאל חייך חזרה
מתנשף: "כן, זה נחמד. רק חבל שאין לך מעלית בבניין."
גיא צחק והם יצאו
אל האוויר הפתוח, הרוח ליטפה את פנייה ולפעמים נכנסה לעיניהם, גורמת להם לעצום
אותן.
אריאל מיהר לצעוד
לקצה כך שיוכל להביט בעיר משתרעת מתחת לרגליו. גיא לעומתו נעמד במרכז הגג ונשם את
האוויר הצח.
אריאל הביט מטה,
צועד צעד נוסף קדימה. גיא הביט בו בבהלה וקרא: "תיזהר..."
אריאל סובב את ראשו
לעבר גיא והנהן בחיוך, אחר כך מיהר להחזיר את מבטו אל הדשא שמתחת לבניין. בדשא
טיילה נערה צעירה יחד עם הכלב שלה.
נערה גבוהה ורזה
בנעלי ספורט ששיערה הבהיר אסוף ברישול והיא מסדרת את המשקפיים שנחים על אפה לפעמים
רצה מאחורי כלב גדול בצבע זהוב מהסוג לברדור.
לפעמים כשלא היו
אנשים בסביבה היא שחררה אותו ועשתה איתו תחרות ריצה וכשכוחותיה אזלו היא הייתה
עוצרת וקוראת לו שיבוא אליה.
אריאל חייך כשצפה
בחזרה. לאחר כמה דקות רצו שני בנים בגילאים שונים, אחד נראה כבן 5 והשני נראה יותר
כבן 10 ומאחוריהם צעדה באיטיות נערה בערך בגילה של הנערה שרצה יחד עם הכלב.
שערה החום של הנערה
היה אסוף בקפידה וראשה היה טמון בטלפון הנייד שבידיה. גם היא כמו הנערה שעם הכלב
גבוהה ורזה אבל פחות מהראשונה.
הילד הצעיר יותר
היה בעל שיער בהיר שהיה פרוע על ראשו כשהוא רץ לצד הילד הבוגר יותר ששיערו היה
בהחלט בלונדיני, וכשהשניים עצרו אריאל אפילו הבחין בניצוץ כחול בהיר מאוד מעיניו
ואילו בעיניו של הצעיר הבחין בניצוץ ירוק עמוק.
אריאל המשיך לחייך
לעצמו גם כשגיא התיישב לידו והביט גם הוא במתרחש למטה.
אריאל ציפה שהנערה
עם הכלב נחזיק אותו קרוב אליה כמו שעשתה בפעמים הקודמות שאנשים הגיעו, אבל היא
שחררה את הכלב איתו היא אל השלושה שהגיעו זה עתה.
הבנות דיברו בניהן
כשהכלב קפץ על הבנים, הצעיר ליטף אותו והבוגר יותר ניסה לברוח מהציפורניים של
הכלב.
אריאל וגיא גיחכו
בניהם והמשיכו לעקוב אחרי חיים של אחרים.
בשביל קרוב לדשא
רצו שני בחורים, אחד נראה בגיל הצבא והשני יותר בגיל העשרה כשעל פניו פצעונים. הם
רצו זה לצד זה והבחור הצעיר יותר הביט בנערה עם הכלב, גם היא הביטה בו וסומק קל
הציף אותה.
אריאל הסיק שהם
מכירים וגיא נאנח בקול: "איזה כייף זה להביט באהבה מכאן..."
"אתה חושב שהם
מאוהבים?" אריאל שאל והמשיך להביט בשניים, הם לא ניתקו את מבטם ובכל זאת המשיכו
במעשיהם, אפילו שלום לא אמרו זה לזה.
גיא צחק: "זה
ברור, הנערה מסמיקה והוא מחייך בזווית הפה, הם מביטים אחד בשני אבל לא אומרים
שלום. הם יותר קטנים מאיתנו, בערך בכיתה ט' או י'. אלה כל הסימנים אתה לא
חושב?"
"כנראה שאתה צודק," אריאל מלמל ולא הוסיף עוד.
***
נינל ישבה והביטה
בנועם וענבר שהחליפו מבטים בניהם בזמן שהשלושה ניסו להכין עבודה במדעים ולא הצליחו
במיוחד כשענבר ונועם לא עזבו זה את זו.
נינל ששנאה להרגיש
גלגל שלישי קראה בקול: "אני הולכת, עכשיו תוכלו ללמוד את מדעי הגוף בלי שאני
אפריע."
ענבר גיחכה ומיד קמה אחריה: "את בטוחה? את לא רוצה להישאר עוד קצת?"
"לא,"
נינל מחתה בתוקף וכבר פתחה את הדלת, "אני הלכתי, ניפגש מחר."
"תודה!"
נועם קרא אליה כשסגרה את הדלת וכשחשב שהיא לא שומעת הוסיף, "סוף סוף היא
הבינה שהיא לא רצויה."
"היי!"
נינל נכנסה חזרה והחלה לרוץ אחרי נועם, "אני שמעתי את זה! אתה מת!"
"לא, לא,
לא," ענבר קראה בפחד, "אני לא רוצה להיות אלמנה."
נועם מיהר לצעוק
אליה: "אז אולי תצילי את חבר שלך?"
ענבר מיהרה להניד בראשה: "מה פתאום, אני רוצה לשמור על החיים שלי."
נועם נעצר במקומו
והביט בה מופתע, נינל ניצלה את הרגע וקפצה על גבו מפילה אותו על הרצפה וצורחת
בחיוך: "ניצחתי! תלמד לא להתעסק איתי."
נועם רק נאנק מתחת למשקה של נינל: "ענברי, את לא יכולה לבחור חברות פחות
אלימות ופחות שמנות?"
נינל הרעמה:
"אני אראה לך מה זה שמנות!"
"ועל אלימות
את לא מגיבה," ענבר צחקה.
***
גיא כבר הלך מזמן
לביתו אבל אריאל נישאר לטייל על הגג. בראשו הוא חשב על נינל, אבל הוא התאמץ לחשוב
על דברים אחרים. למשל, על כמה שהשקיעה יפה בשבת ועוד מנקודת התצפית שלו, כמה
שהשכונות נראות שלוות וכמה שיפה העיר בגוונים הכהים.
אבל תמיד מצא את
עצמו חושב על נינל וכמה היא יפה, תמיד.
נינל הייתה הראשונה
שאהב, אבל הוא ידע שהאהבה האחרונה היא החשובה, לכן הזכיר לעצמו שהיא גם האחרונה
שאהב וככה הוא רוצה שזה יישאר.
"ככה אני רוצה
שזה יישאר," הוא מלמל לעצמו בלחש והבין למטה, הוא היה קרוב לקצה של הגג,
"רק עוד צעד אחד, והיא תהיה האחרונה שאהב!"
אריאל צעד ברגל ימין
צעד אחד ואז הוסיף והביט למטה לפני שהרים את רגלו השמאלית ועשה את הצעד שיקבע את הכול.
זה פרק שאני אישית מאוד אוהבת :)
ייאללה, אוהבת אותכם D:
עריכה 11\09\10 -
סליחה שאני לא מעדכנת, ואני גם לא יכולה להמשיך את הסיפור כי אין למחשב שלי מסך :\
ברגע שיהיה לי מסך אני אשלים פרק ויעלה אותו !!!
אוהבת ומצטערת כל כך :-*
עריכה 13/09/11 -
יש לי מסך כבר יומיים אבל אני לא יכולה לעלות פרק, אנחנו באבל ואין לי זמן לזה. מצטערת :\
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
