זה לא פייר שזה הבום שאני חוטפת.
איך זה שאחרי כל כך הרבה זמן ובחורים הלב שלי עדיין קופץ ככה כשאני רואה אותך?
זה לא שאני אפילו בקטע שלך. אבל בכל זאת, כואב לי, כל כך, ואני בכלל לא שולטת בזה.
והדבר הכי גרוע פה, זה הלמה המטורף הזה שלא מפסיק להסתובב לי בראש.
אתה יודע, אני מבינה למה נפרדת ממני. יותר מזה, אם הייתי במקומך, גם אני הייתי מנצלת ועוזבת.
הייתי כל כך פתטית וילדותית בקיץ הזה. באמת האמנתי שאני צריכה לשמור על עצמי כמו שילדה בת 12 שומרת על עצמה. חחחח, בלי תחת, אשכרה בת 12.
מה שמצחיק זה שאם היית בא שלושה חודשים מאוחר יותר, סביר להניח שהתשובה לשאלה שלך הייתה אחרת לגמרי. יותר מזה, סביר להניח שלא היית מצליח לשאול. היד שלי על הזין שלך הייתה מסיחה את דעתך.
זה עצוב ומצחיק ביחד, בעצם, שאת היחידי שלגביו הייתי צריכה לשקול את זה ברצינות, הוא זה שהרחקתי מעליי בגלל זה, והאחרים עכשיו ממשיכים בקלילות מאיפה שאתה הפסקת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דונהגרציה