שבוע הבא יש לי יומהולדת ואני לא כל כך מתרגשת.
ביום חמישי הייתי ביום הולדת של חברה והיו שם הרבה אנשים וכולם אוהבים אותה ומתרגשים ושמחים עבורה, רוצים להיות איתה.
ואמא לוחצת ממש לדעת מה אעשה כדי לחגוג עם החברים ואני ממש חרדתית ומשותקת ולא מסוגלת לתכנן כי אני פשוט יודעת שזה לא יהיה כמו שהיה לה.,כשהתחלתי לצאת עם א', וככל שהתקרבנו התרחקתי מהחברים והאמת היא שזה היה קצת מבחירה ולא תמיד היה לי ממש חבל, אבל עכשיו אני ממש לבד וגם כשאני מעיזה כבר לצאת מהבית אני תמיד חוזרת עם הרגשה של אני לא קשורה אליהם והם לא באמת אוהבים אותי כמו שהם אוהבים אחד את השני.
א' פורח ולא תמיד יש לו זמן בשבילי. אני המון בבית ומצד אחד נחמד לי כי אני עובדת ורואה המון שקרניות קטנות ויפות אבל מצד שני אני מאוד אוהבת חבברה ובמיוחד את חברים שלי שהם באמת באמת נהדרים ונורא קשה לי לא להרגיש בנוח לידם,ובמיוחד לפחד לנסות לארגן יום הולדת אפילו שממש בא לי לנסוע לים עם כולם כי אני באמת לא סגורה על מי בכלל ירצה לבוא, ואם כבר לבוא אז לבוא בשביל באמת לחגוג אירוע שמח שלי ולרצות בקרבתי ולא כי ים זה אחלה עם החברים ואם ההורים שלי מארגנים הסעה אז בכלל טוב.
ואני מפחדת שאם אני אעשה מסיבה בים א' לא ירצה לבוא. כואב לי לראות אותו לא מרגיש בנוח עם הגוף שלו בגלל דבר זה או אחר. אני אוהבת אותו כל כך ולפחות מבחינתי הוא הבן אדם הכי יפה שאני מכירה מבפנים ומבחוץ, ומי שחושב אחרת אדיוט. כואב לי שהוא לא מבין את זה, וכואב לי שהוא לא מסוגל להתגבר על חוסר הנוחות הזו במיוחד שהוא יודע כמה אני מתה להיות איתו בים ולעשות דברים מיוחדים. הלוואי שהוא היה מוכן לעשות את ההקרבה הזו עבורי.
עוד שלושה שבועות אני בפורטוגל ואז נגמר החופש ועוד לא עשיתי כלום ויש עוד כל כך הרבה שתכננתי ורציתי ואני תקועה במקום וכואב לי ואין לי למי לזעוק לעזרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דונהגרציה