Guiava's Blog

מעולם לא האמנתי, שמצב רוחי מסוגל להשתנות בקיצוניות שכזו בתוך מספר שניות.

לשמוע את קולו, למשש את תווי פניו, לערוג אל שפתיו הבשרניות, לחייך בזכות דבריו, לאהוב אותו כאילו מחדש.

לחוות את הפרפרים בבטן, אשר נעלמו כבר, בזכות כל נשיקה, מגע או מילה, להתרגש מנוכחותו, לשמוח ללא סיבה ניכרת לעין, לדעת שאני אוהבת ובה בעת גם נאהבת.

הרגשה נפלאה של אובדן הגעגוע ותחילת היחדיו מציפה אותי בכל צעד ובכל נשימה, חודרת אל כל עצב בגופי ומחלישה אותו עד כיליון בציפיה לרגע הבא אשר אבלה בחברת אותו יקיר. ובכל רגע חדש אשר מגיע, השמחה מתגברת והגעגוע מתאדה.

לאחר שמונה עשר ימי מרחק נפלאים, הגיע היחדיו המבורך, מעלים את הגעגוע אשר הכהה במעט את האושר המוחבא בחוויה מופלאה זו ומחליף אותו באופוריה מסוג אחר אשר נגרמת מקרבת ואהבת אדם מרוחק.

מעשה בגעגועים וביחדיו, אשר תרמו מעל לכל ציפיה לקשר הטוב ביותר שנמצא בחיי בימים אלו.