אזהרה מראש לקוראים המעטים שמכירים אותי אישית:
העובדה שאתם קוראים פה לא נותנת לכם את הזכות לבוא ולדאוג לי כמו שכבר קרה בעבר בעקבות מה שהולך להיאמר בפוסט הזה.
זהו הבלוג שלי ומותר לי לכתוב פה מה שבא לי ובעקבות מקרים בעבר אני אוסרת עליכם להתקשר ו\או להביע דאגה מהשום כלום שהולך להיכתב בפוסט הזה. (וזה לא שיש בכלל סיבה לדאגה והכל ממש בסדר פה)
היום הייתי מול המראות הגדולות ההן בסטודיו שהוא הבית שלי כבר יותר מידי זמן, והייתי נורא רזה במראה, עם כל העצמות מסביב לגרון בולטות ורגליים שלא יביישו את הכוסיות הממש יפות שאני מסתובבת איתן ומקנאת בהן על הגוף הנפלא והדקיק שלהן ונורא אהבתי את זה אפילו שכזה על בנות אחרות אני רואה כמה שזה חולני הרזון הזה.
וכן וקימורים ובלה בלה ותחת עגול ויפה אבל אם הירכיים מתחתיו יראו כמו שהן נראו היום באופן תמידי אני נשבעת שאהיה מאושרת וזה לא משנה שהציצי של אחותי בת האחת עשרה עוד רגע יותר גדול משלי.
הבטן שלי משתטחת לה לאט לאט וזה נהדר ואני כל כך גאה בעצמי על המאמץ שאני משקיעה ועל הלחמיות שאני אוכלת במקום שוקולד כבר הרבה מאוד זמן וזה סוף סוף מתחיל להשתלם.
וזה מרגיש טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דונהגרציה