אף אחד מחבריי לא מצליח להבין את האהבה החזקה שלי אל הבחורה הזו. כל שיר שהיא שרה רחוק מרחק שנות אור מרוב שאר הדברים שניתן למצוא בדר"כ בפלייליסט שלי. לא שאני לא פתוחה למוזיקה, אבל לרוב הסגנון הזה לא מדבר אלי.
ובכל זאת יש לי משיכה רבה אל התופעה הזו שנקראת קאשה.
משיכה למנגינה, אשר גורמת לי לרצות לקפוץ, להשתולל, לרקוד, לצחוק ולהשתגע כאילו אשאר לנצח בהרגשה הנפלאה הזו שקיימת כשמתנגן שיר ממש טוב ואתה יודע שלא משנה מה קורה מסביב, יש לך כמה דקות בהן הכל דומם ואתה יכול להנות לבד או עם חברים ובעצם הרבה פעמים זה בא ביחד ולחוד באותו זמן.
משיכה למילים, אשר אני מתחברת אליהן בכל כך הרבה מובנים. מעבר לפרעות, עליה ארחיב בהמשך, ומתחת לפני השטח (וכמובן שלא בכל השירים) ניתן למצוא מילים עמוקות המדברות על המשמעות של להיות אאוטקאסט, דבר שאני מאמינה שרובנו חווינו בצורה זו או אחרת. בדרכה המיוחדת שלה היא פותחת ומעודדת את המקשיבים לקבל ולהציג לראווה ובלי בושה את הדבר ההופך אותם למיוחדים.
משיכה אל הפרעות, אשר מיוצגת בסגנון הלבוש, בתוכן השירים הפרובלמטי, ובאופי המיוחד של קאשה, אשר מאפשר לה לרקוד באמצע הופעה עם אנשים בתחפושת בולבולים (לא הצלחתי למצוא סרטון ) וללקק זקנים של אנשים שהיא לא מכירה.
משיכה אל מה שהיא מייצגת, בעזרת כל מה שכתבתי למעלה, שזו מישהי חופשיה שמאמצת את הדברים שהיא אוהבת בעצמה, גם אם החברה רואה בהם הזויים. אני כמובן לא הולכת לרוץ עכשיו לרקוד שיכורה על במות מכוסה בנצנצים (זה דווקא נשמע נחמד, תודו) ולחשוף את התחת שלי בפני כל העולם. אבל היא עושה את זה, ולא רק בשביל הפרסום, כי יש מספיק דברים משוגעים שאפשר לעשות בשביל הפרסום, אלא גם בגלל שזה מה שהיא אוהבת.
ובגלל זה אני רואה בה מודל לחיקוי ויוצרת נפלאה של מוזיקה אמיתית.
# בלוגי עיצובים \ עזרה \ סיפורים מוסווים. בדרך כלל אפשר להמנע מבלוג עיצוב במהלך שוטטות, אבל יש כמה בנות מתוחכמות שלא כותבות בכינוי את מהות הבלוג ואז אחרי קריאה של עשרה פוסטים מעניינים אתה נתקע באתר עם עיצובים של סאקורה וג'סטין ביבר.
# ילדות בנות 12 שתוהות על משמעות החיים ורוצות להתאבד כי הבחור שהן דלוקות עליו יושב ליד מישהי אחרת בכיתה.
# פרו אנה. פשוט לא.
# תחרויות יופי. זה דבר אחד להעריץ מישהי ולחשוב שהיא כוסית, זה דבר אחר לגמרי להעלות מלא תמונות שלה "עם איפור" או "רק פנים" ולקוות לקבל ציון טוב על כך.
# כל מגיבי ה"מוזמנת לשלי". נכנס לבלוג שלך, מגלה תגובה חדשה ומרגיש פופולארי לרגע. ואז אתה מגלה שאת התגובה עשו בהעתק הדבק. תודה רבה, פשוט קודם לא הבנתי שאם הבלוג שלך פתוח לכולם ובפאקינג אינטרנט אני מוזמנת להכנס אליו. איזה מזל שקיבלתי אישור כי אחרת הייתה מתה להכנס ומפחדת שאסור לי.
# אנשי ה"פרשתי כי לא הגיבו". בלוג אישי נועד לפריקה של רגשות, לא לקבלת תגובות. כן, זה נחמד שאנשים מגיבים ומראים חמלה, אבל (מבחינתי לפחות) זאת לא מהות הכתיבה. אם זה מה שאתם מחפשים ולא מגיבים לכם, תחפשו את הבעיה בתוכן, ואולי להגיב מידי פעם לאחרים יעזור.
# ואם כבר בפורשים עסקינן, כל אלו שפורשים וחוזרים על בסיס יומי. תיסגרו על עצמכם כבר!!
# המקפיצים. כולנו נתקלנו בבלוג שעשינו לו מנוי וחיכינו בשקיקה לפוסט חדש, עד ש-יש פוסט חדש! נכנסים בציפייה ו.. הקפצה.
# הגרועים מכולם- אלו שאין להם קוראים אחרונים ברשימות הבלוג. אתה משוטט לך ברחבי הבלוגיאדה ולפתע מגיע לבלוג שבו אין קוראים אחרונים, השיטוט נתקע ורצון עז לבכות מגיע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דונהגרציה
) וללקק זקנים של אנשים שהיא לא מכירה.