כן , הרגשה משונה , שידעתי שהיא תגיע מתישהוא .. לקראת הסוף .
פתאום זה מתחיל להיקלט שזהו .. עוד מעט זה נגמר , אבל זה עדיין נראה כלכך רחוק .
נכון , רק שבוע .. עד שסוףסוף הצלחתי להתרגל פה למשו - זה נגמר .
וכן , אני כלכך רוצה להישאר .. כי זה מקום מדהים , חוויה מדהימה , שלא הרבה אנשים זוכים לה , אבל הגעגועים כלכך מקשים עלי .
וכל מי שהבין שאני רוצה לעוף מכאן כמה שיותלר מהר , טועה לגמרי !
אני ממש לא רוצה ללכת מכאן , פשוט אני כבר לא יכולה יותר בלי האנשים שלי .
"לא טוב לי" לא באשמת המקום הזה . ממש לא . להפך , המקום הזה רק מקל עלי יותר ויותר .
האוויר פה ... וואי וואי , זה אוויר שבחיים לא יהייה בארץ . אתה לוקח נשימה , ומרגיש בריאות כלכך טוב .
בישראל ? אתה לוקח נשימה , ונחנק .
לא שאני אומרת שישראל לא מדהימממממה , ואני מתה על ישראל , אני פשוט אומרת ..
שכאן אחר ,, הכל כלכך שונה .. הכל פה כלכך ירוק , מטופח ..
אני מרגישה באגדה .. הכל פה יותר מידי טוב .
אני אפילו קצת מתגעגעת לכל הישראליות שיש בישראל .
פה ? אם רוצים לצאת בערב עד מאוחר - זה רק ללכת לבית של מישו - למה ?
כי כלללל המקומות פה נסגרים ב10 , מ-ק-ס-י-מ-ו-ם 11 . . ויענו 11 נחשב פה מזה מאוחר כבר .
אם רוצים לצאת בערב למקום נורמלי .. צריך לצאת ב6 , כדי שנספיק לעשות משו .
בגלל זה אני כלכך מתגעגעת לסוג ה"מופרעות" הישראלית הזאת .. שתמיד הכל פתוח עד מאוחר ..
וכל הדברים האלה ..
אבל פה ? יש גם המון יתרונות .. ברור שיש !
כולם כלכך מנומסים ... תמיד רוצים לעזור , וזה כלכך שונה .
ועד שסוףסוף אני מצליחה איך שהוא להתרגל .. זה נגמר .
נגמר לנצח , וזה לא יהייה עוד בחיים . לפחות לא ככה .
כיף לי פה , ואני ניהנית המון , זה כן .
אבל גם נורא נורא קשה לי .. כי זה המון זמן .. בלי האנשים שאני הכי אוהבת בעולם .
נכון , יש לי פה את המשפחה המדהימה שלי
וזו חוויה משפחתית , וגיבוש עצום .
אבל כמה אפשר להיות דבוקים אחד על שני ?
כי אי אפשר אחרת .. אין לי פה אף אחד חוץ מהם .. אין לי עם מי להיות . אז זה רק הם .
ושלא תבינו . הם אני , אני זה הם , כולנו זה אחד , כי אנחנו משפחה , ואין אפס .
אבל זה כבר קצת יותר מידי .
אבל הנה , אני חושבת חיובי , ואני מנסה לחשוב רק רק רק על הדברים הטובים .
על מה אני משיגה מכאן .
ויש כלכך הרבה .
קודם כל , דברים ראשון - כמה שיפרתי את האנגלית שלי , אני כבר מדרבת כמעט שותף !
וכשלפני שבאתי לכאן , לא הבדלתי אפילו בין me ל my , חח כמה מפגרת הייתי XD
וחוץ מהאנגלית
כמו שאמרתי כבר , אני משיגה מכאן , גיבוש משפחתי ענקקקי , והזדמנות שלא היינו מצליחים ליישם בשום דרך אחרת .
כי בישראל יש לי את הבית שלי , את החדר שלי , את החברים שלי , הבצפר שלי , יש לי אותי .
מה שפה אין .
פה אין נעם באמת .
אני מרגישה שכלכך השתניתי ... אבל אני לא מצליחה לשים בדיוק את האצבע במה בדיוק ..
זה מוזר = \
אני מושפעת פה מהאנשים , גם הישראלים וגם האמריקאים .
וזה משהו שאי אפשר לשלוט עליו , אתה עם אנשים - יום יום יום יום יום ולילה , ואין אף אחד אחר חוץ מזה ..
וזהו נגמרו לי המילים , פרקתי .. ואם יהייה לי עוד , אני אפרוק מה שבאלי .
אז כל האנשים המדהימים בישראל ? אלא שאני באמת חשובה להם ..
אני אוהבת אותכם המון המון , ואתם הדברים הכי מדהימים שאלוהים נתן לי במתנה .
תודה על הכל . 3 >
נעם . ( :
השיר שאני שומעת עכשיו הכי הרבה
ואני כלכך מחוברת אליו .
מתנה ליום הולדת
תפסו אותי געגועים לרגע שאת באה
אחרי אולי הרבה זמן שוב את פה
את מתנה קטנה ליום הולדת
כמו ים לאוניות
היה נורא מצחיק לראות אותך שמחה
שרה את הסיקסטיז בשבילי
כמו מתנה שמישהו שולח
כך הגעת לי
אבודים בטוקיו ובאולגה
בודדים בתוך דירה בלי חלונות
שוב שמחים בדרך פתח תקווה
מחפשים את המילים הנכונות
אני עצוב תמיד כשעצוב לך
אני שמח כשאת שמחה
את מתנה קטנה ליום הולדת
שניינו י-ח-ד
תפסו אותי געגועים לרגע שאת באה
זה מעלה אצלי דמעות של התרגשות
מה את מחביאה בתוך הכעס?
טיפת אנושיות
יהיה עצוב לחשוב שלא ניהיה ביחד
אני מעביר ברדיו את התחנות
מחפש זמרת שעוד שרה
את המילים הנכונות
אבודים בטוקיו ובאולגה
בודדים בתוך דירה בלי חלונות
שוב שמחים בדרך פתח תקווה
מחפשים את המילים הנכונות
אני עצוב תמיד כשעצוב לך
אני שמח כשאת שמחה
את מתנה קטנה ליום הולדת
שניינו י-ח-ד
אני עצוב תמיד כשעצוב לך
אני שמח כשאת שמחה
את מתנה קטנה ליום הולדת
שניינו י-ח-ד
תפסו אותי געגועים לרגע שאת באה
אחרי אולי הרבה זמן שוב את פה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
