פעם ב... אני נכנסת לפה וקוראת את התגובות שמחזקות אותי כל פעם מחדש,

קראתי מה שכתבתי פעם ואני מנסה לחשוב באיזה מקום שחור צריך להיות בנאדם כדי להוציא מהמחשבות שלו כאלה דברים ופשוט יורדות לי דמעות שהבנאדם שעבר את הכאב הזה זאת אני, ואני פאקינג הייתי ילדה.

כל הנסיונות התאבדות שלי כל הדמעות ההסתגרויות בחדר ימי הרעב למה הייתי צריכה להגיע לזה.

הפעם האחרונה שניסיתי הייתה בקיץ האחרון אז באמת הייתי קרובה והמזל היחיד שלי זה ששתיתי את כל הכדורים עם מים המון כדורים המון מים ובשלב מסויים זחלתי לאסלה להקיא הכל,

הבנתי את הטעות שעשיתי המשכתי להקיא בכוח בכיתי כלכך וכל מה שרציתי זה להתעורר בבוקר.

זה פשוט היה סיוט, כל המחשבות שאי פעם היו לי בראש חזרו הרגשתי שאני שוקעת במיטה, הרשתי דופק מטורף ולא הייתי מסוגלת לזוז הראייה שלי נהייתה מטושטשת לא עניתי להודעות.

ואז הוא התקשר ושאל בצחוק אם ניסיתי להתאבד. לא עניתי פשוט ניתקתי וסיפרתי לו את זה אחרי כמה חודשים.

אני רק נזכרת בזה עולות בי דמעות ובחילה. בזכות ה"חוויה" הזו למדתי לאהוב את החיים בכל מצב והבנתי שזאת הפעם האחרונה שאני אנסה לקחת לעצמי את החיים

פעם הייתי אומרת שאני לא פוחדת מהמוות,אני פוחדת מהדרך בה הוא יגיע. עכשיו אני חושבת שהמוות זה הדבר הנוראי ביותר שיכול לקרות. זה משאיר את המשפחה חסרת אונים. אם אותו לילה היה הלילה האחרון שלי,

ולמחרת אמא שלי הייתה נכנסת לחדר ומוצאת את הילדה שלה מתה במיטה ? העולם שלה היה מתפרק באותו רגע. אני כלכך מצטערת שעשיתי את זה. הוספתי לעצמי עוד צלקת בזכרון וזו הקשה ביותר. עברה כמעט שנה מאז ובכל זאת כל פעם שזה עולה לי בזכרון זה שובר אותי מחדש, בקלות זה יכל היה להגמר אחרת. 

עברתי המון מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן.

נפגעתי התאהבתי כעסתי, אבל בגדול כל הקיצוניים שעברתי חיזקו אותי והפכו אותי למי שאני היום.

לדעתי הפסקתי לכתוב פה כי מצאתי חברות שאני יכולה לשפוך להן את הלב.

עוד חודשיים אני בת 19, כרגע לומדת הנדסאי אלקטרוניקה.

יש אחד שפגע בי כלכך אחרי חצי שנה מדהימה ביחד פשוט נעלם כשעברתי לגור לבד.

אין לי הסבר לזה הוא פשוט החולשה שלי. עברה מאז חצי שנה ואני עדיין נטרפת כל פעם שהוא שולח הודעה.

יוצא לנו מידי פעם להפגש ואני מרגישה כמה אהבה יש בנינו אבל זה פשוט בלתי אפשרי הוא בן 27 בדואי ועובד יחד עם אחותי.

הלוואי הייתי אומרת בלב שלם שאני מבינה את זה ושלמה עם זה שזה לעולם לא יקרה. אבל קשה להלחם ברגשות. 

אני לא מצליחה לשכוח אותו ומאז הסיפור איתו שכלכך נפגעתי פשוט נהייתי אדישה להכל.

אין דבר שאני רוצה יותר מאהבה אמיתית ומי שקרא את הבלוג בעבר יודע את זה..

פגשתי המון אנשים  מדהימים שהיה נחמד לי איתם אבל אין את ההתלהבות אין את הרגש גם אחרי המון זמן.

קשה לי שאין מישהו שמתעניין בי, אוהב אותי דואג לי מדבר איתי.

כל פעם אני מגיעה למצב שאני יושבת עם עצמי בחדר וחושבת מה הבעיה אצלי למה אין לי את זה.

כל פעם שאני נכנסת וקוראת את הבלוג הזה ומסתכלת על עצמי אני מבינה שהתבגרתי והשתפרתי.

אבל הלב נאטם עברתי כלכך הרבה בחיים שלי שאני לא מוכנה להתפשר.

יכול להיות שזה ישתנה ברגע שאני אשתחרר מהעבר קשה כמה שזה יהיה כי אני פשוט מרגישה תקועה שם.

לא מצליחה להתגבר עליו לא משנה כמה הוא יפגע בי. וזה תמיד ככה

מתאהבת נפגעת ותקועה.

הרבה ממה שקרה לי המשפחה לא שמעה מעולם, אבל הם מרגישים שמשהו לא כשורה.

אמא שלי הלכה לאסטרולוגית ודיברה איתה עליי, היא אמרה על האופי שלי ונתנה לה פסלון של דרקון ועליו יושב איש ופסלון של פיל ועליו יושב איש

זה אמור לסמן את היין והיינג שלי ולסדר את הקארמה שלי.

באמת כמה שהזמן עובר אני חושבת שהבעיה היא אצלי אני צריכה להיות קלילה יותר וולהשתחרר מהעבר

אבל אני נכנסת למעגל סגור, בשביל להשתחרר מהעבר צריך למצוא עתיד.

אני מתנחמת בזה שעכשיו יש לי 3 חברות קרובות ומדהימות שאני אוהבת והן רואות מהצד דברים שאני לא רואה ומונעות ממני ליפול שוב.